יום אחד תבוא
;הארה
יום אחד נפצח
;חגיגה
יום אחד
יפֹלוּ מחיצות, יְמוֹגוּ צללים, יַסוֹגוּ פחדים והקשיים מעליהם יפרדו,
הנפש תִמלא,
הרוח תִגאה,
התודעה תְרוֹמָם,
הבנה תרקיע שחקים,
גבולות יִמַסוּ,
סו' סו' סו'
אבין את שלא ניתן להבנה,
אנכיח טמירך הלא ניתן להנכחה
אשמח ואגיל כלוקח שכטה ראשונה,
אתה תהייה במיטבך, בגודלך, במלוא עוזך.
ואני…,
האהיה זה אני, האהיה זה אתה.
—
אח"כ,
אחרי ההארה, אחרי החגיגה,
נמצֶא באהבה
תמלא המציאות בך ואני
במלואך.
אהרל'ה קריצר
.
.
.
ארכיון הקטגוריה: שירה
1
מתנסר בי אבי
מתנסר בי, אבי.
מתנסר ממני,
מתנסר מן העולם,
נפרדים הפנים,
ההיגיון לעולם שכולו טוב עבר,
הקיום כונס בכיסא גלגלים,
נשמה,
רגש,
עיתים גלויים, עיתים סתורים.
בוהה אל החיים,
נאחז באהבה,
מוחל על כבודו, לראשונה.
הזיכרונות כבים,
המילים אובדות.
דמעות עולות בו,
ובליבי גואה סופת גשמים.
פרידה מכרסמת, נאנקת, מייסרת,
קול זעקתה נשמע מקצה הארץ אל קצהו
בתוכי,
ואין אומר, ואין דברים,
ואין דעת
ואין ארך,
אבל יש דמעה,
ויש נגיעה,
ואהבה,
וחמלה,
ומשפחה,
ויגיעה,
ורתיעה,
ופחד,
וכנות,
ובריחה,
ופנים אל פנים עם סתרי עולם,
עם סתרי אלוהים.
.
אהרל'ה קריצר
20.10.14
אמר ר' שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקדוש-ברוך-הוא את אדם הראשון, דו פרצופים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרו וַעֲשָׂאוֹ גַּבַּיִם – גב לכאן וגב לכאן.
(בראשית רבה פרשה ח (וילנה), פרשה ח, סימן א)
.
.
מסורת הסלע הפנימי
בוקר, ערב,
ספר
קודש.
מתפעם,
הלב,
האומנם יפתח הפעם,
האומנם כאן יתגלו סודות גנוזים מאי-שם מרומים,
האומנם בעוד רגע – דף,
מן הסלע יעלו, יבואו, מים המרווים.
אבל, בידיעה אחרת,
אני יודע שהסוד – באחריותי,
שהסוד – יתגלה מתוכי,
שאלוהים קורא לי 'דבר אל הסלע הפנימי',
משם יבואו מי עָדַנִים רוּחִיִים אל פיך,
משם תִרוֶוה וּתְרַאֶה.
הוּפְּס,
שוב חזרנו אל הספר,
אל מסורת,
אל כתוב.
רצוֹא ושוב, רצוֹא ושוב
כי כך אדם.
בוקר, בטרם זריחה, בחדרי,
טבת 2012,
*המילה 'אומנם' – נכתבה לכבודה של חביבה פדיה וגילוייה באמונה.