מתוך זוהר חדש, שיר השירים, מאמר 'אדוני צבאות הויה אהיה' (פיסקה ס"ד):

ואלין ארבע זהורין, אתפרשן בשמהן ידיען:

חד אקרי זוה"ר חשוך ולא חשוך. באסתכלותא דיליה, מיד ארים חשוך. מסתכלאן ביה יתיר, נציץ ולהיט בנהירו, ושפירו עילאה. ונהוריה קמיט בגויה, עד דבטש ביה נהורא אחרא, דכרי בהאי נהורא, ואנקיב לה, כדין אתמליא מההוא זהרא, ונציץ לכל סטר:

 

והתרגום לפי בעל הסולם:

"ואלו ארבע האורות מתפרשים בשמות ידועין; אחד נקרא זוהר חשוך ולא חשוך, שבהסתכלות שלו, מיד מרים החושך. מסתכלים בו יותר, הוא נוצץ ולוהט באור וביופי העליון. ואור נעלם בתוכו, עד שבוטש בו אור אחר, וכורה באור הזה ונוקב אותו. אז הוא מתמלא מהזוהר ההוא ונוצץ לכל צד.

.

—–

.

——

ואם, ב'בוטש' עסקינן, הנה שיר נפלא שכתבה המשוררת אהובה אור כרמלי :

צִיּוּר/יקיצה

מִכְחוֹל אֶצְבָּעוֹת מְאַיֵּר אֶת פָּנַי

קַו הַלֶּסֶת, סַנְטֵר

חוֹלֵף עַל

לֶחִי רַכָּה מִשֵּׁנָה

נִמּוֹחָה

לָשׁוֹן מְלַחֶכֶת אֶת

פִּי, יְצוּר פֶּרֶא מֵקִיץ, מִתְמַתֵּחַ

בּוֹטֵשׁ דַּרְכּוֹ לַבָּשָׂר הַחַי.

.