ברוך אתה… המאפשר. המחרבש.

 
ברוך אתה יהוה אלוהינו מלך העולם
המכאיב כאבים,
המפחיד פחדי מוות,
הלוקח אותנו אל מחוזות לא פיללנו עצמנו בם,
המכתיב, המציק, המפתיע,
העונה,
השותק,
המאפשר,
המחרבש,
המסדר והמבלגן
.
הלן בסתר בבכי ילדים בבית החולים,
הטוב והמיטיב,
המציל והפוגע,
הדוחף אותנו אל השגרה, אל חלקות האלוהים המוכרות ובטוחות לנו
המניענו אל האופטימי, המאפשר ודוחף לחידוש.
.

ברוך אתה אדוני הנע בין נִימַי ומפעים את הוויתי,

(אם אֵרצֶה ואם אזכֶּה).
.

 

נ.ב.
תודה.
.
עוד נ.ב.
אולי כבר די. היה לנו מספיק, הלא כן ?
.
בית החולים שיבא, מחלקת ילדים,
עת בוקר עם תפילין 11.2016

.

.

 

יום אחד

 

צילום: אהרון קריצר, 2014

 

 

יום אחד תבוא
;הארה

 

יום אחד נפצח
;חגיגה

 

יום אחד
יפֹלוּ מחיצות, יְמוֹגוּ צללים, יַסוֹגוּ פחדים והקשיים מעליהם יפרדו,
הנפש תִמלא,
הרוח תִגאה,
התודעה תְרוֹמָם,
הבנה תרקיע שחקים,
גבולות יִמַסוּ,
סו' סו' סו'

 

אבין את שלא ניתן להבנה,
אנכיח טמירך הלא ניתן להנכחה
אשמח ואגיל כלוקח שכטה ראשונה,

 

אתה תהייה במיטבך, בגודלך, במלוא עוזך.
ואני…,

 

האהיה זה אני, האהיה זה אתה.

 

אח"כ,
אחרי ההארה, אחרי החגיגה,
נמצֶא באהבה

 

תמלא המציאות בך  ואני
במלואך.

 

אהרל'ה קריצר 

.

                                                                         
                                                             
מטופל -7267-2

צילום: אהרון קריצר, 2014

.
.
                     

מתנסר בי אבי

מתנסר בי, אבי.

מתנסר ממני,

מתנסר מן העולם,

 

נפרדים הפנים,

ההיגיון לעולם שכולו טוב עבר,

הקיום כונס בכיסא גלגלים,

נשמה,

רגש,

עיתים גלויים, עיתים סתורים.

 

בוהה אל החיים,

נאחז באהבה,

מוחל על כבודו, לראשונה.

 

הזיכרונות כבים,

המילים אובדות.

דמעות עולות בו,

ובליבי גואה סופת גשמים.

 

פרידה מכרסמת, נאנקת, מייסרת,

קול זעקתה נשמע מקצה הארץ אל קצהו

בתוכי,

ואין אומר, ואין דברים,

ואין דעת

ואין ארך,

 

אבל יש דמעה,

ויש נגיעה,

ואהבה,

וחמלה,

ומשפחה,

ויגיעה,

ורתיעה,

ופחד,

וכנות,

ובריחה,

 

ופנים אל פנים עם סתרי עולם,

עם סתרי אלוהים.

.

מטופל-1146

אהרל'ה קריצר

20.10.14

אמר ר' שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקדוש-ברוך-הוא את אדם הראשון, דו פרצופים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרו וַעֲשָׂאוֹ גַּבַּיִם – גב לכאן וגב לכאן.

(בראשית רבה פרשה ח (וילנה), פרשה ח, סימן א)

.

.

 

 

עת מלחמה. אני נע.

 

אני נע בין המוח ההשרדותי שבי,

זה שבגזע, זה שסמוך לחוט השידרה,

לבין הלב המתרחב ומתכווץ בחזי חליפות.

 

אני נע בין להשליך 'אותם' 'כולם' 'עזאזלה',

'שיאכלו ת'דייסה שבישלו'.

ובין הרצון להבין, לנחם, לחבק, לאהוב כל אחד ואחד מהם,

מתוך ידיעה שזו גם הדייסה שלי,

מתוך הידיעה שזו הדייסה האנושית, האלוהית.

 

 

ובמקביל, הרגע,

מחצתי יתוש במחיאת כפות ידי,

בקריאת המוח ההישרדותי שלי.

אני בוהה בדמו המרוח על כף ידי.

אני מתענג על הצלחתי.

מתפלא  על תחושת הנקם שבי.

הלב מתרחב ומתכווץ בחזי חליפות.

 

 

אלוהי הרצוא והשוב,

אלוהי הרחמים והנקמה וה'ככה זה',

אלוהי הסליחות,

והטובות,

והברכות.

 

ידעֶנו אלוהינו כולנו יחד טובך.

ידעֶנו אלוהינו כי גן נטוע בעולמך

כאן.

 

 

 

 

 

 

 

תפילה לשלום – נכתבה בידי Rabbi Sam Feinsmith .

 

תפילה לשלום

נכתבה בידי Rabbi Sam Feinsmith .

—–

 

בעל הרחמים, אדון הסליחות, מלך שהשלום שלו –

למדני חוקיך,

הודיענו אורח חיים.

 

ראה י-ה כי צר לנו,

מעיינו חמרמרו,

נהפך ליבנו בקירבנו.

מחוץ שכלה חרב, בבית כמות.

בקום עלינו אויב לרצוח את טפינו,

בנים אמיצים ויקרים, מלאי זיו החיים,

כזוהר הרקיע מזהירים,

רגז ליבנו, כלתה עינינו, ודאבה נפשינו.

 

ובכל זאת אליך אנו מייחלים –

אל, נא !

תקע בליבנו יתד נאמן לזכור את סגולתינו –

רחמנים בני רחמנים,

רודפי שלום, שומרי דרך אל

לעשות צדקה ומשפט,

שונאי נקימה ונטירה, דמים ומרמה,

אוהבי סליחה ומחילה.

מכריזי "חביב אדם שנברא בצלם".

 

תן בליבנו ובלב הפלסטינאים מתינות, רחמנות וסבלנות.

נצור לשונינו משנאה, ושפתינו מדבר מרמה.

החזירנו בתשובה שלמה לפניך,

למען נבין כי לאלימות אין תקווה.

תן בלב מנהיגינו עצה ותבונה,

בנתיבות שלום תדריכם,

למען יבחרו אורח חיים לטובת כל בריותך.

 

ברוגז, רחם תזכור.

כי אתה הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם.

רפאינו י-ה-ו-ה ונרפא, הושיעינו ונושעה.

אל נא רפא נא לכל האמהות השכולות,

מייבבות על בניהן היקרים,

עוללים וטפים אשר נסחפו בסערת השנאה העזה

כמות בין בני ישראל ובני ישמאל.

 

ליבי ליבי על חלליהם,

עיני עיני יורדה מים.

הלנצח תאכל חרב?

ועתה י-ה-ו-ה עד מתי?

 

הגלה נא, ופרוש עלינו את סוכת שלומך,

ויתמו חטאים מן הארץ.

כי אתה הוא בעל הרחמים והסליחות.

 

ברוך אתה י-ה-ו-ה אדון השלום והסליחות.

 

(קיבלתי את התפילה במייל, מג'ניס רוס ידידתי,

ואני מרשה לעצמי לפרסמה גם אצלי בבלוג,

למען הרבות טוב וחסד . אמן ואמן).

.

.

 

אימורים, אימורים

 

נאמר "סע",

ואח"כ נאמר "אל תיסע".

.

ונאמר "לֶךְ" "וצֶא",

"הִתָסְכֶּל", "הִסְתָכֶּל".

.

הִשְׁתָּכֶל, חביבי, הִשְׁתָּכֶּל,

הִשְׁתָּכֶּל ותִשְתָכְלֶל,

וּבוֹ

וּבוֹ בּוֹא אל הקודש,

אל הקודש שבכל רגע ו'עֶת…'.

.

והתייצב בקודש,

בקודש כל הוויה והוויה המתקיימת בעולמך.

.

וגם נאמר

"אֶמוֹר"

אמור והַבֶא, אמור ועָשֶה, אמור וחָבֶּר, אמור….

.

והכל אִימוּרִים,

אימורים אימורים העולים אל הקודש,

אל קודש החיים, אל קודש הקודשים.

להמשיך לקרוא

מסורת הסלע הפנימי

בוקר, ערב,
ספר
קודש.

מתפעם,
הלב,
האומנם יפתח הפעם,
האומנם כאן יתגלו סודות גנוזים מאי-שם מרומים,
האומנם בעוד רגע – דף,
מן הסלע יעלו, יבואו, מים המרווים.

אבל, בידיעה אחרת,
אני יודע שהסוד – באחריותי,
שהסוד – יתגלה מתוכי,
שאלוהים קורא לי 'דבר אל הסלע הפנימי',
משם יבואו מי עָדַנִים רוּחִיִים אל פיך,
משם תִרוֶוה וּתְרַאֶה.

הוּפְּס,
שוב חזרנו אל הספר,
אל מסורת,
אל כתוב.

רצוֹא ושוב, רצוֹא ושוב

כי כך אדם.

 

בוקר, בטרם זריחה, בחדרי,

טבת 2012,

 

*המילה 'אומנם' – נכתבה לכבודה של חביבה פדיה וגילוייה באמונה.

 

IMG_4728