אבל לא הסתפקתי בכך, השנה.
הבאתי איתי לתהלוכה ענף של עץ אחר, של כליל החורש הפורח עכשיו.
מדוע ענף של 'כליל החורש' דווקא ? כי הסתבר לי שבמסורת הנוצרית הקלאסית יהודה איש קריות שהסגיר את ישוע לרומאים, תלה את עצמו אחרי בגידתו בישוע על עץ זה. ולמשל בצרפתית קרוי העץ Arbre de Judée (להרחבה חפשו בגוגל ובויקיפדיה לפי יהודה איש קריות, כליל החורש ).

אז בעודי בלב התהלוכה נשאתי בידי את 'ענף עץ אבות' כטכס 'תיקון' . הבאתי את העץ הזה המסמל (לפחות בעיני) את השנאה וההאשמה והעינויים והפוגרומים שנעשו באבותי אל לב ההוויה הדתית – ירושלמית של העכשיו מתוך תקווה תפילה ותיקון לכך שהנצרות היהדות והאיסלם מסוגלים ליצור ביניהם חיבור רוחני ומרחב משותף בזה העולם.

וכשעתיים אחר שנטשתי את ענף ה'Arbre de Judée' שלי בצד הדרך של התהלוכה מצאתי אותו נישא בידי אחת הצועדות המאמינות, וביקשתי ממנה להצטלם יחד איתו גם.

—

ואני תפילה לימים בהם נוכל כולנו, כול מאמיני העולם, להתפלל יחדיו איש ואישה מתוך הזדהות עם מסורתו שלו ושלה והכלת מסורתו של זולתו/ה.