חגים וזמנים

זמן. עת. מועד.
זמן פנימי. זמן חיצוני. 
 
הזמן הפנימי פועם בנו, מתקתק, בקצב הלב. 
מוֹעֶד. 
עֶד להתרחשויות המתחוללות בנו.
אוֹהֶל מוֹעד.
הלב הוא 'אוהל המועד' שלנו. 
מקום קדוש, לכשנרצה ונקדשו לכך. 
 
 
הקדושה מִתְהַוָוה בַּזְמַן – שבת, חג ומועד, תפילה.
במחזוריות. במחזוריות ספיראלית. במחזוריות שיש בה התקדמות מרוגשת של התבוננות, של תובנה, של הכללת אלוהים חיים. 
 
ריתמוס פנימי. ריתמוס חיצוני (משפחתי, שבטי, חברתי,עולמי. תנועת כדור הארץ). ריתמוס של תודעה. 
 
המוֹעֶד מתחולל דרך הפניית המוּדָעוּת. הוא תשומת הלב, הוא סיבוב הלב, הוא פתיחת הלב לאפשרות התחדשותו של הקודש. שינוי תודעתי שאני מֶזָמֶן לי בתוך החיים, במהלך מרוצתם. 
הטקס הוא תזכורת לאפשרות, הוא תמרור הֵכְוֶון ללב. 'עכשיו זו ההזדמנות לֶזָמֶן לעצמך חיבור שכזה, לקדש עצמך בעניין זה….' . 
 
 
שם הוויה – הוא איסוף של שלושת הזמנים אל הרגע הזה. אל הנוכחות האלוהית המגלמת עצמה במודעות שלי המתרחשת תוך כדי התבוננות או הנעת אותיות שם ההוויה. 'היה. הווה. יהיה'. 
הכל מצוי לו בתוך הרגע הזה. הזמן מאבד את תוקפו. מתקדש.
 
'עֶת דודים'. 
בכל עיתוי יש עת דודים. עת לחיבור.   
 
צולם במופע רנדומאליה, קרקס למבוגרים, סקולה, ת"א

חג.

 
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *