"החמה מראש האילנות הסתלקה, בואו ונצא לקראת שבת המלכה"

.

וכי לקב"ה יש נפש הנופשת בשבת ?

וכי האלוהות 'צריכה לנוח' ?

אלא;

ביום השבת, כאילו, יורד האל ברוך הוא ממידת עלימותו, ממידת האַיְן שבו, ונעטף לו בנפש הנופשת.

ואילו אנו בני הבשר והדם, מוזמנים ביום השבת להעלות עצמנו ממידות היומיום ומטִרדות עולם המעשים אל אותו מימד בו הנפש היא במרכז, בו 'הנפש הנופשת'.

ושם, בעודנו עולים ומתקלפים מקליפותנו,

ושם, בעוד האלוהות נעטפת למעננו בהִנַפְשוּתָה,

שם ואז – יכול להתחולל לו חיבור הקודש.

ואולי לכך כיוון במילותיו הנביא ישעיהו, אלו הדברים הנאמרים על ידינו בקידוש של יום השבת בבוקר:

אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.  יד אָז, תִּתְעַנַּג עַל-יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ–כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר.

אהרל'ה קריצר,

כסליו, 2013