לילה אחד בירושלים;

לילה בו  יהודים ונוצרים מהלכים בדרכים הקדושות להם, מבקשים להתעלות בקודש חייהם, מתחברים למסורות עבר ואל מתיהם.

ג' אלול – יום פטרתו של הרב אברהם יצחק קוק (האב). 

וה25 באוגוסט, יום התהלוכה השנתית לזכר עלייתה של מריה, אם ישוע לשמים.

נעתי אותו הלילה בין שני מוקדי קודש האלו; האחד על פסגת הר הזיתים הצופה אל העיר העתיקה, והשני תהלוכה היוצאת מרחבת כנסיית המולד בטרם אור ראשון ומסתיימת למרגלות אותו הר הזיתים בכנסייה שבתחתית גת שמנים.

כאמור בכותרת לא ידע זה על זה, ולא קרב זה אל זה כל אותו הלילה.

ועל זאת היה דאב ליבי, וידעתי כי 'עוד עבודה רבה לפנינו'.

.

—-

וזה ההסבר לטכס הנוצרי, כפי שהעתקתי מתוך ויקיפדיה:

איקונת מרים – העולם הנוצרי מציין מדי שנה בחודש אוגוסט את עליית מרים השמימה. הקתולים עורכים טקסים מרשימים ב-14 וב-15 באוגוסט בגת שמנים, ואילו האורתודוקסים עורכים טקסים ב-25 וב-28 באוגוסט. אור לבוקר 25 באוגוסט, נערכת תהלוכת איקונת מרים, אירוע המסמל כעין "לוויה" וקבורה סמלית לקראת עלייתה השמימה. האיקונה שמורה לאורך השנה במנזר גת שמנים היווני – המטוכיון מול כנסיית הקבר. עם שחר ב-25 באוגוסט נערך במקום טקס הוצאת האיקונה למסע "הלווייתה". האיקונה נישאת על ידי איש דת יוווני ממונה מטעם הפטריארכיה. בשעה חמש בדיוק נעה התהלוכה מלווה במאות נזירים, נזירות, צלייניות וצליינים, נרות, צרורות ריחן, זרי פרחים ועמודי שושן צחור בידיהם ומזמורים בפיהם, התהלוכה נעה בסמטאות העיר העתיקה הדוממות, מרחוב בית הבד, לויה דולורוזה ולשער האריות. עם זריחה יוצאת התהלוכה לעבר כנסיית קבר מרים, בעמק הקדרון, המואר באור זריחה מעל הר הזיתים, גדושה באלפי נרות, והמוני מאמינים הבאים לראות, לגעת ולנשק את האיקונה, ולזחול תחת אפיריון העץ שעליו ניצבת האיקונה לצד קפלת הקבורה.