על 'עבודת אלילים' ועל 'עבודת אלוהים'.

'פְרִיזְמָה בדרך לאלוהים'.
זה מה שאנשים מחפשים,
זה מה שכל אחד מאיתנו צריך בדרך אל החיבור לאלוהים.

אנחנו בני האנוש, יש בנו את הכמיהה 'לעבור את המסך', 'לבוא אל הקודש'. אנו תרים אחר הדרך לשינוי ולהתמרה כך שעולמנו האישי, הפנימי, הרגשי, המחשבתי והחווייתי יוכל לגעת באלוהי; באלוהי הטרנסנדנטי, באלוהי האימננטי.
כשאנו עומדים 'בכלי העבודה הרגילים שלנו' אל מול האלוהי אנחנו מרגישים אבודים, לא מגיעים, לא נוגעים ולא שייכים.
לכן המסע האנושי אל הרוחניות זקוק לפריזמה, לאותו מסך שמשנה צורה או צבע, לאותו גורם מתווך שהוא זה שיכול להעביר מחשבות, רגשות ותחושות מן הצד האחד של ההכרה, של ההוויה האנושית אל הצד האחר, הנסתר, הסודי, האלוהי.
וכאן בעניין הפריזמה 'הנכונה' 'והטועה', זו המצליחה או המסוכנת, הגלויה או הנסתרת, הנורמטיבית או היוצאת מחוץ לגדר, ההלכתית או הננ-קונפורמית – כאן יסוד המחלוקות, והדרכים, והתשובות, והדעות.

שהרי אם נבדוק את תולדות התרבות הדתית והרוחנית רב העיסוק בה ביצירת 'הפריזמה הנכונה'.
 בית המקדש – הוא פריזמה.
 והחלוקה בין קודש וחול – היא פריזמה.
 התורה – היא פריזמה.
 נביאים – הם פריזמה.
 מלאכים, שרפים וחיות הקודש – הם פריזמה.
 ספירות – הן פריזמה.
 חנוך, מט"ט, אליהו – הם פריזמה.
 כוהנים ולוויים – הם פריזמה.
 הלכה – היא פריזמה.
וכיוצא בזה בדתות אחרות;

 ישוע ומוחמד הם פריזמה.
 הצלב והכעבה – הם פריזמה.
 בודהה – הוא פריזמה (לפחות עבור חלק מהעולם הבודהיסטי).
 מדיטציה – היא פריזמה.
 מקומות קדושים – הם פריזמה.
 טלית, תפילין, סוכה ומצה – הם פריזמה.
 צדיקים וקברי צדיקים – הם פריזמה.
 תפילה – היא פריזמה.

והאלילים – האם הם לא פריזמה נוספת.
האם הם לא נסיון ליצור את אותה 'טרנספורמציה' שתאפשר את המעבר מהעולם הזה אל העולם שמעבר.

למדנו בספר שופטים את סיפור 'פסל מיכה' (שופטים פרק יז,יח) – החיבור שם בין פסל, מסכה, כהן, בית אלוהים ואלוהים – יש בו משהו מאד אותנטי, מאד אנושי, מאד אמיתי אפילו.
(אגב, בתוך המילה 'פסל' מוסתרת המילה 'סף', בתוך המילה 'מסכה' מוסתרת המילה 'מסך').

וּמה על ההליכה לצדיק – האם ההולכים לא מבקשים ממנו להוות עבורם את אותה הפריזמה ?
וְהנהייה אחר קברי צדיקים והתפילה בהם / להם – האם לא פריזמה היא ?
וְתִקשור, וגורו, וסֶפֶר, ולימוד, וסגולה, ורֵיקִי, ומיסטיקה – האם הם לא חפוש אחר אותן פריזמות 'פותחות שערים'?

אז מה הוא המאבק של התורה, של הנביאים, של חז"ל בעבודת האלילים ?
האם זה מאבק פוליטי, חברתי ותרבותי בלבד.
האם זה מאבק על כח ושלטון.
האם זה מאבק על הובלת דבר האל להמונים.
אולי זה מאבק על גבולות. על ביקורת.
על צדק וידיעה.
על שמיעות נכונות ונכזבות.
על שמיעות טובות וטועות
?

אני מתחלחל כשאני נזכר בפריזמות של אליאור חן, בפריזמות של נטורי קרתא, בפריזמות של מדחיקי נשים הַמִטְבַּחָה, בפריזמות של אחמיניג'ד.
אך בה בעת עלי לקחת בחשבון שיש מי שהפריזמות שלי מעוררות בו שאט נפש, ביקורת, אי הבנה, תמהון וסקפטיות.

ההיתקעות על הפריזמה היא העבודה הזרה. כשהפריזמה שלי נהפכת 'לדבר עצמו'. כשאני שוכח את תפקידה האמיתי כלפי, כלפי בן אנוש.
אם ישוע נהיה לאלוהים, כשבודהה נהפך לאל, אם ההלכה נהפכת לחומה בצורה הגורמת לעוולות ולעיוותי חיים, כשהרב או הקהילה הם שמנתבים את דרכי ומחליפים את מקומו של אל חי, כשאלוהות נהפכת לממשות פרסונלית – בכל אלו הפעמים יש כאן היתקעות, יש כאן אלילות.
—
אז האם כשאני מביט בבריות ובמעשיהם דרך 'פריזמת הפריזמה' אני יכול להבין אותם יותר, להבין לליבם, לצורכיהם  להיות אמפתי למעשיהם ולדרכם.
האם אני יכול להבין את עצמי ואת דרכי קצת יותר ? נידמה לי שכן.
ונידמה לי שזה לא מעט.
אהרל' ה קריצר,
11.09