אושפיזין עילאין, שקפים קדושים / אהרל 'ה קריצר, סוכות תש"ע
אדריכל הנוף צייר לנו על גבי שקפים,
שקפים ועוד שקפים אותם הוא הצמיד אל תבנית נוף ביתנו.

וגם אני כשאני נכנס לסוכה,
אני בונה לי שקף חדש,
שקף שאותו אני מניח על גבי התנ"ך,
על גבי הגמרא,
על גבי חז"ל,
על גבי כל הסוכות שאותם בניתי,
ושבהם הייתי,
על גבי אלוהים צבאות.

קומה חדשה בניתי לי.
שקף חדש יצרתי.
שהייתי.
התבוננתי.
נקדשתי.
התמונה אינה שלמה בלי כל מה שתחתיה.
היא נישאת על גבי גווילים עתיקים,
על גבי משמעויות נסתרות שאת חלקם אבין,
ושחלקן, לא לי חַלָק אלוהים.

היא נישאת על גבי ריבוא רבבות של אבותי הקדושים.
תִיבוּ תִיבוּ אושפיזין עילאין,
תיבו תִיבוּ אושפיזין קדישין,
בואו והצטרפו אל סוכתי.

במטו מינך,
סבי מרדכי יהודה אשר בנה סוכתו על פני רחוב יהודה הלוי, בת"א.
זה שסוכתו הייתה צרה וארוכה,
כפיסי עץ על גבי צינורות ברזל היוו את הסכך שבה,
וקולות מכוניות ועגלות רתומות לסוסים,
הילכו בה מבעד לדפנות הברזנט
של המרפסת.
והשולחן הצר, מפורמייקה,
הנפתח כמו ספר, ועליו מרקחות סבתי,
וסלט הרינג עם תפוחים ובצלים,
הנאכל על גבי חלה טריה, אחרי תפילת החג.
במטי מינך סבתא שלי, 'עוליזקה', הכנסי לסוכתי והחיי בי מרוחך הקדושה.

תיבו תיבו אושפיזין עילאין,
תיבו תיבו אושפיזין צדיקים.

הינה הסוכה שבנו הורי ברח' יפה נוף חמש,
בחיפה.
זו שהייתה מוקפת בבד לבנבן, שאגסי מתכת היו מַחְבָּרֵיהַ אל מסגרת הברזל.
ורוחות סתיו טִלטלוהַ,
וחתולים כל לילה רבצו בה,
וארוחות של חג ומועד אכלנו בה,
והתקנו סל נצרים להוריד מהמרפסת, בינות לסבכת הבטון את האוכַלים, מהקומה השניה,
ומה שלא עבר בינות הסבכה, צריך לקחת בידיים ולרדת במדרגות עד אליה,
לחצר, על גבי הדשא המיצמח תחתיה.
במטו מינך סוכת ילדותי,
הצטרפי למארג השקפים של סוכתי.

תיבו תיבו אושפיזין עילאין,
תיבו תיבו אושפיזין צדיקים,

סוכת סב אבי, ואבי אבי,
שבצ'רנוביץ, באוקראיינה.
במרפסת, בקומה השניה, מעל החצר, בפינת הרחובות שברובע היהודי של העיר.
זו שרק את מִקומה ראיתי, אך
את הקולות שבה אני יכול לשמוע מפעמים,
באבי,
ולעיתים גם בי.

חוזרים מן השטייבל,
יהודים מהלכים עם ארבעת המינים, 'אַהגִיטֶא יוֹנְטֶב'.
'איך היה אצל הרֵבֶּה',
נו, נו, לשנה הבאה 'בחצרות קודשך'.

הכנסו יהודים,
הכנסו חסידים,
במטו מינייכו הצטרפו אל סוכתי,
שירו בי ניגון עתיק,
נבמבם אותו יחד.

הֶיוּ לי בסוכתי לעוד קומה,
אוּד שִקְפֵי קודש .

ואברהם, שרה, הגר, יצחק, רבקה, יעקב, לאה רחל,
יוסף, משה ואהרון,
תיבו תיבו, אושפיזין קדישין,

ונביאים, וחכמים, וצדיקים, ומקובלים,
תיבו תיבו אל סוכתי,

ומלאכים, ושרפים,
ומט"ט
תיבו תיבו אל סוכתי,
תיבו תיבו בי.

——
—

קדוש, קדוש, קדוש,
אומר אני.
היה, הווה ויהיה.

'בכל יום יהיו הם בעיניך כחדשים',
בכל יום יהיו הם בעיני כיצירת שקפים חדשים.

וכך בכל מעשה מצווה,
שהוא כבניית 'קומה חדשה',
ששקפים ושרפים
בה.