עשיתי דבר , עשיתי משהו.

פעלתי, אמרתי, נעתי, הנעתי משהו או משהו בעולם.

לעשייה זו תוצאות, יש השלכות.
השלכות עלי, השלכות על אחרים, השלכות על הסביבה.

הן במעשה הנעשה בכוונה, והן במעשה הנעשה בטעות ובשגגה.

לפעמים ההשלכות לטובה. לפעמים לרעה.
בדרך כלל התוצאות למעשה שלנו הם הן לחיוב והן לגריעה יחדיו.
פעמים הרבה לאחד התוצאה חיובית ולשני שלילית.
ובנוסף על כך; בכל מעשה, יש משום פתיחת נתיבים חדשים בעולם, אינטראקציות חדשות נפתחות בפני כל הנוגעים בדבר.
לכל מעשה – תוצאה.
במסורת היהודית (וגם בזו הנוצרית והאיסלמית ) – ברובד הפשט, זהו הזיהוי בין מצווה – ששכרה בצידה, ובין עבירה – הגוררת עונש (דוגמאות בתורה: המבול, ארבעים שנה במדבר, הברכה וקללה בספר דברים, מרים החוטפת צרעת וכו' ).

במסורת הבודהיסטית זה נקרא 'חוק סיבה תוצאה' או חוק הקרמה. אפשר לקרוא על כך יותר למשל כאן

( http://www.yoga-studio.co.il/wp-content/uploads/2011/05/karma.pdf ) .

התשובה והכפרה הם היפוך החוק הטבעי הזה, זו היא האפשרות לניתוק 'ניסי', אלוהי, של הקשר הגורדי בין מעשה לתוצאה.
יש כאן מרכיב של המעשה האנושי – ההכרה בחטא (וידוי), התשובה, בקשת הסליחה ממי שפגעתי בו, והעמידה בנסיון הנוסף בהצלחה (ראו הרמב"ם הלכות תשובה, למשל).

ויש כאן מרכיב אלוהי, המבטיח כי אפשר לנתק את הקשר הזה שבין עשייה לתוצאה.

חטאתי לעצמי, חטאתי לזולתי, עשייתי מעשה שיש לו אפקטים מורכבים בעולם.
הכניסה 'למרחב האלוהי', התפילה, המגע 'עם הלמעלה ממני' היא הדרך בה מתאפשר לי לכפר על עוונותיי. 'כפרה' – מלשון 'כיסוי', ריפוי, מילוי.
זה בהחלט לא דבר מובן מאליו. זה בהחלט 'לא טבעם של התהליכים'. זו האפשרות הנפלאה של התשובה שבה התברכנו במסורת היהודית.
וימי ראשית השנה שבמרכזם יום הכיפורים – הוא ההזדמנות שבה אנו מוזמנים לעבור בצורה אינטנסיבית את התהליך הניסי – אלוהי הזה.

שנה ברוכה,
אהרל'ה קריצר
(ערב ראש השנה 2013)

—-

הנה סיכום של 'דיבור בחברותא' בנושא זה, ערב ראש השנה תשע"ד: ותודה לאור היקרה שסיכמה את הדברים. 

אהרל'ה: אני רוצה דבר על נושא התשובה. בדר"כ אנחנו לא מסתובבים עם תודעת חטא אבל לכול רגע ולכול מצב יש תוצאה, תגובה.
ר.: רשימו.
אהרל'ה: ויש לו גם זיווגים, אם לטובה ואם לרעה ופעמים רבות זה גם וגם. כבר לא יודעים מה ההשפעה שלנו על האחר.
מ.ר.:התוצאות של מעשינו לא בידינו, הן רק בידינו בידי אלוהים. רק הכוונה בידינו.
אהרל'ה: חוק הסיבה והתוצאה קיים גם ביהדות: מרים והצרעת , המרגלים וארבעים שנה במדבר וכו'. גם בבודהיזם זה קיים ובעוד מסורות.
מה זו תשובה, אם כך? לבקש את הנס האלוהי לנתק בין המעשה לתוצאה, שם צריך להיות חסד גדול כי זה לא מובן מאליו. קודם כול זה התהליך שלי עם האדם שמולי. אם חטאתי, למשל צעקתי על בני, זה השאיר חותם. אני מבקש מה' לנתק בין המעשה לתוצאה המתבקשת שלו.

א.: נהדר. כמו מעגל חשמלי שכמעט נסגר ואז יש משהו שגורם לו להתנתק, שהתוצאה המצופה לא בהכרח תיקרה.

א. זה מזכיר לי הופונפונו ( תוספת שכתבתי כעת כדי להבהיר: שיטה שהמציא איש בהוואי ועובדת לפי הרעיון הזה: האיש, רופא במקצועו, ריפא אנשים מבלי שאפילו ראה אותם אלא רק קרא את תיקיהם הרפואיים והצהיר בפני אלוהים: "אני אוהב אותך. אני מצטער על החלק שבי שאיפשר/ יצר את הדבר הזה. סליחה. תודה שאתה מאפשר לי להתנקות מהחלק שבי שיצר את זה." הכוונה היא שכולנו אחראים (אבל לא אשמים) על מה שמשתקף בעולמנו הקרוב והרחוק ודרך עבודה עצמית של ניקוי אמונות פנימיות אפשר לשנות גם את החוץ.)
אהרל'ה: כיסוי, כפרה מלשון כיסוי.
מ.ר.: אחריות. אחי יוסף צריכים להגיע למצב שבו הם מודים במעשה שלהם ואז ה' יכול לקחת מהם את זה.ברגע שאומרים אני עשיתי, מתוודים ולוקחים אחריות, אפשר להחזיר את זה לה'.
א.: זה כמו בתהליך יצירה. אחרי שיוצרים משהו פנימי שלוקחים עליו אחריות, משחררים אותו לעולם ואז זה הופך נפרד במידה מסוימת, עם רצון משלו.
אבי: זה לא מתנתק מזה שיש בעולם רע. אתה עלול לפגוע ולהיפגע התשובה עושה בירור. דיברנו כאן בשבת על התשובה. זה בעצם לעשות יו טרן, פניית פרסה. להתרחק ולחזור.
מ.ר. : צבא – יש בי'ת שמפרידה ואלף שמאחדת ומחזירה לאחד. האות צדיק מלשון צוות, יחד. חשוב לעבור דרך השלב הדואלי.
אהרל'ה: העונש של ה' על האדם הראשון – לקחת אחריות על הפרנסה, על תיקון העולם, על הבריאות וכו'.
א.ד.ם: כולנו ניצוצות של האדם הראשון. הסיפור של לקחת אחריות – עד היום יש בנו ממנו.
א.ד.ם: תשובה זה גם שינוי ותיקון. כול המסע זה תיקון.
ר.: אחריות מול אשמה. ללוות את התהליך של התשובה בלי חמלה – עלול לצאת פגום. חשוב להתחיל בלגלות חמלה כלפי עצמך בתהליך הזה ואז אפשר לגלות חמלה גם כלפי זולתך, חוט חמלה דק.
אהרל'ה: לא דק, ממש חמלה. זה הקול האלוהי מלמעלה
ר.: 13 מידות של הקב"ה, רחום, חנון, וכו'. רוח החמלה גוברת על כוח הדין.
מ.ר.: בשלב מסוים צריך להסכים שיש טוב ורע ולשלב אותם יחד. הצמצום היה חטא.
א. מה הקשר בין הצמצום לחטא? הצמצום הוא הסתר ולא חטא.
א.ד.ם: התאוות הן שורש החטאים.
אבי: כתוב: יצר לב האדם רע מנעוריו.
מתקיים דיון על תאוות.
א. ור.: תאוות הן דבר חיובי. ברגע מסוים, כשהן לא זורמות בתוואי הטבעי שלהן,רק אז הן בעייתיות.
א.ד.ם: יש סכנה בתאוות שבונים את סדום.
אהרל'ה: אגב נזכרתי בספר דניאל. כשלמדנו אותו, התפעלתי מתהליך התשובה שמופיע בו. המלך יוצא לטבע, זקנו הופך לשורשים ואז הוא חוזר בתשובה. אני מקווה לשוב ולכתוב על כך כאן באתר.