צרור 'עצות' לימים של כסה וליום הכיפורים אשר נכתבו ונאמרו בידי חברי קבוצת הלימוד 'ירושלמי' בעקבות לימוד בדברי הבעל שם טוב, מייסד החסידות בענייני הימים הללו:
" להיות מרוכזת לגמרי בקול הגדול הזה של השופר.
לוותר על הקול האישי, לשמוע את הקול הכללי.
להתחבר לחיה שקרנה הוא השופר". (מ.)
"כי תמחל פני ….משפע
לא אירע רע
כי בגלים תשאני
קלה על פניך
כקצף
תקצוף ולא תקצוף
שאריות הנגע
על פני מים צלולים" (נ.)
"אם למדנו לא לסמוך על בעל התפילה כדי להתפלל,אוסיף לעצמי אפילו לא לסמוך על 'הקהילה'. רק להגיע נקי ומרוקן וחסר כלואוכל לנגן על עצמי ככלי מכוון". (ש.)
"לנסות להיות שופר, או מגרפה, כלי פתוח
לקולות- תבת תהודה,
לנסות לא לבוא עם כוונות ומחשבות אלא
כמה שיותר כלי
לחוש את הכלי שאני (אין), את הנקבים שלו,
את החלל שבו, ואת הרטטים
שעוברים בו,"ואצפה לראות מה ידבר בי…". "( נ. )
"להתחיל לעשות מדיטציה ( כל יום ) בצורה רצינית"
(מ.)
"מתוך הצורך האמיתי להגיע לפיוס עם הסביבה, עם עצמי … מתוך הידיעה שהדרך רצופה במשלים שאני מספרת לעצמי, וככל שעובר הזמן באופן מתוחכם יותר – לבוא לתפילה ולהתמודדות עם החיים – נטולת משלים". (ל.)
"עצה לעצמי
ולכם לקראת הימים הנוראים:להביא את תשומת הלב להשתנות הזמנים. להרגיש את הסתיו, לגלות את החצב. לעצור. לנשום. לתת ללב להתלהב. להרגיש, להתרגש. להש… את שהיה, להתפתח אל שיהיה. לייחל. לאט להתפלל. וכשהלב פתוח להרשות לסתיו. לחצב. לציפור. ל…לשופר. לקהילה להיכנס ולהאיר את הדרך". (ד.)
"מה שאני מייחל לעצמי:
ללכת למקום שיש ואני מאבד את עצמי
מאבד את הלאן, למה אני שייך
מאת את מה שהיה, את מה שיהיה…"
(ע.)
"לוותר על הכל, לוותר על עולמי הברוא – במחשבה, במאווים בציפיות.
ומתוך החלל הפנוי מכל – לתת לדברים חדשים לצמוח, לתת לדברים חדשים להתחולל. לפתוח לצמיחה חדשה. " (א.)
"ראש השנה – ראשית שינוי
בראש יתברא – בריאה חדשה
(מחודשת ומקודשת)
בתוכי ודרכי".
אשר
"אני מבקש לקרב לחיי
אנשים ששמחים עם
מי שאני ומשה שאני עושה ורוצים
ללכת יחד למרחבים
חדשים ולא מוכרים.
ככה פשוט ובשמחה".
נ.
"שיוותי ה' לנגדי תמיד.
לבוא אל הקודש מחוויית ההשתוות.קולות אדוני לנגדי תמיד.
מגרפות אדוני לנגדי תמיד". (א.)
איזה יופי, אהבתי בעיקר את: "לבוא לתפילה ולהתמודדות עם החיים – נטולת משלים".
אמן כן יהי רצון.
גמר חתימה טובה.