ערב פורים, 2008, יום חמישי, בוקר בבית,

הבוקר, התגלה לי סוד מגילת אסתר.
יצאתי היום, ערב פורים, להתפלל ביער, בתל חדיד.

עטוף ציצית ועטור תפילין מצאתי עצמי אומר מילים ובהם המילה 'מלך' – מלך עליון, ומלכותו בכל משלה, ומלכותו ברצון קבלו עליהם, מלך עוזר ומושיע וכו'. כשהקישור למגילת אסתר "מגילת המלך" הופיע בתודעתי.

במקביל נזכרתי בדברי מ. , שאמרה שהמושג 'מלך' על האלוהות אינו מדבר אליה. והתחלפה לי המילה 'מלך' במילה 'נוכח' / 'נוכחותו', ובמילה 'מציאות' / 'מציאותו'. לדוגמא, 'ונוכחותו בכל משלה'.
עוד הדהדו לי ענייני הלימוד אתמול על ושתי (עסקנו בלילית ובושתי), ותשומת ליבי לשבעת סריסי המלך המביאים את דבר המלך אל המלכה ושתי (ז"א).

ובקצב מהיר, משם, התבהרה לי תמונת המגילה וסודה ומשמעותה, בעבורי.

מילות המפתח הן "מלך" ו"מלכות". ואנו בימינו אנו יכולים לעשות להם טרנספורמציה למילים "נוכחות", "מציאות".

המלך במגילה הוא דו-פני ; הוא מלך מלכי המלכים מחד, והמלוכה הפנימית, האישית, של כל אחד מאיתנו בחייו, מאידך.

המגילה היא המציאות, היא ההתנסות היומיומית, היא 'חיינו ואורך ימינו', כאן על פני האדמה.
הדמויות במגילה מאפיינים את פניה השונים של המציאות, את חלקי הנפש שלנו המשחקים במשחק החיים והמגע עם האלוהי, את הדילמות שלנו, את הפחדים שלנו וכו'.
גם שתי המלכות ושתי ואסתר, מייצגות אותנו – את אפשרויות המלוכה שלנו בחיינו, את אפשרויות החיבור לאלוהות, לנוכחותו – קודשא בריך הוא, למלך.

ניקח את סיפור ושתי – המלך, מלך מלכי המלכים, הנוכחות האלוהית – חוגגת את משחק החיים. מתחברת לבריות שתחתיה. וגם ושתי עושה משתה. אבל היא רוצה להשאר 'בבית הנשים', במקום המוגן והאומניפוטנטי. היא אינה מוכנה להתחבר למלך. זהו אותו חלק בנו שאינו רוצה להתחבר אל כל מרחבי החיים האלוקיים, אל כל מרחבי הנוכחות האלוהית. המלך מזמין אותה לחבור אליו, והיא מסרבת.
הו, כמה פעמים אנחנו מסרבים למשחק החיים, מסרבים לגלות את הפוטנציאל הגלום בנו, מסרבים לצאת מעצמנו החוצה, מסרבים להתחבר לנוכחות האלוהית. בזכות הבחירה שבנו אנו מפרידים עצמנו מהמלך. טועים בדרכנו, אך במקביל, מאפשרים לחלק אחר מן החיים לגלות את יעודו (הפיכת אסתר למלכה).
והתגובה האלוהית – מלכותה תינתן לטובה ממנה. למי שכן מוכן להתחבר לחיים במלוא נוכחותם האלוהית.

מרדכי – הוא המורה, המחנך, הוא תהליך הגדילה שלנו, המציע לנו את הבנתו את המציאות ואומר "ומי יודע, אולי לעת הזאת, אולי בשביל הדבר הזה, הגעת לחיים". (בתוך המילה מרדכי – ד.ר.ך., וגם מ.ר.ד. ). הוא החלק המאפשר לנו לצמוח במסורת רוחנית יציבה וממנה לצאת אל החיים, אל בית המלך, אל הנוכחות האלוהית השורה בעולם. זו הנוכחות המדריכה מחד, אך היא אינה החיים עצמם. ועל כן יש שלב שהיא נמצאת מחוץ לשער המלך, מחוץ לשער הנוכחות האלוהית. כי את המגע שלנו עם הנוכחות האלוהית עלינו למצוא בעצמנו. לבד אל נוכח המלך. אנחנו כל הזמן זוכרים את המקום ואת הלימוד ממנו באנו – זה יושב לנו 'בשער המלך' אך מבחוץ. עתה, כעת, במציאות, התפקיד מוטל עלינו. שכן 'לעת הזו הגענו'. אי אפשר להסתפק במה שהיה בבית מרדכי – זה לא עובד. כעת אנחנו צריכים למצוא את החיבור שלנו אל הנוכחות האלוהית, את החיבור שלנו אל בית המלך. את הזיווג עם האלוהי. ובמידה וזכינו – הרי שבסופו של דבר נמצא עצמנו מחוברים למלך, במלוכה ואוספים ומחוברים בחזרה גם עם 'המרדכי שבנו', עם המסורת החינוכית והרוחנית שממנה התחלנו ויצאנו לדרכנו.

אסתר – בשמה מגלמת היא את מעשה המגילה כולה, את ההתנהגות האנושית וההזדמנות הרוחנית בעת הסתר פנים. בעת שהמציאות האלוהות מאפשרת לנו להיות בגילוי ובכיסוי. בעת ש 'איכה' ו'מלֹא כל הארץ כבודך' ממלאים את ליבנו חליפות. בעת הזו.
"שישה חודשים בשמן המור, ושישה חודשים בבשמים ובתמרוקי הנשים" – זו תקופת ההבשלה שזקוק לו כל תהליך רוחני. זו תקופת הדגירה. ואני נזכר בשנה של צי' קונג, לכאורה 'על ריק' , עד שחשתי את הצ'י מתהווה ונוכח בפני, בעשייתי.

"ובזה הנערה באה אל המלך" – בזה. במי שאני. אני בא אל המלך. אני באה. לבוא אל המלך, אל המציאות ממקום נשי. אל הנוכחות האלוהית, מהמקום הפתוח, המכיל, המתפתה. מידיעת ההכלה (כלה מלשון הכלה ) שבתוכי. לדעת להרפות בכדי לקבל.
——
עד כאן ערב פורים, מכאן פורים בבוקר.

ובזה הנערה באה. וגם בזה. וגם בזה. בכל סוגי ההתנהגות, בכל מי שאני. בכל נסיוני 'נכון לעכשיו' בחיים, בכל מי שאני נכון לרגע זה אני בא אל המלך.
הנערה – בתורה יש מקומות שכתוב נערה וכותבים נער, עד כמה שאני זוכר נכון.
ובזה – ובז' תחתונות אני בא אל המלך. אני בא עם אותם צינורות שפע שאני יכול לעבוד איתם. אני מחבר ז' תחתונות אל ג' עליונות. יוצר ייחוד שלם, בזה הרגע. מולבש בכתר. וישם כתר על ראשה וימליכה תחת ושתי.

וישם כתר על ראשה וימליכה תחת ושתי – בכל רגע אני יכול לשנות את עמדתי ובמקום להיות ושתי להיות אסתר. לשנות את עמדתי. לשנות את התייחסותי מהתייחסות 'ושתית' להתנהגות 'אסתרית' – אסתר המכילה את ההסתר. ואולי אפילו מרדכי ואסתר – המכילים אל תוכם גם את מורדוך ואשתר, אך לא נשארים בעבודה זרה אלא מגיעים למלכות. והרי גם בנו, בי אני יש גם 'עבודה זרה' – מסוג עבודת האני, מסוג עבודת ה'מה יגידו', מסוג עבודת אלילים – אך תוך הכלת אלה וקבלה עצמית זו אסתר באה אל המלך. היא אינה משנה את שמה בבואה אל המלך. גם אינה מגלה את עמה ואת מולדתה.
כי בביאה אל המלך, צריך לבוא נטו. צריך להפסיק להיות טרוד ב'מה יגידו במולדת'. צריך להפסיק לחשוב איך אבותי עשו את זה. כשעושים סקס לא חושבים 'איך ההוא עושה זאת'. מצויים בסיטואציה עצמה. איך עושים סקס לא לומדים מההורים. איך לאהוב, איך להתנהג בזוגיות – זה כן בה גם מההתנסויות שראיתה בבית המוצא. אך את מעשה האהבה עצמו לא.
—

המן – באופן כללי כניראה הרוע, הצדדים שאינם בחסד ובאהבה של החיים, ההתנסויות השליליות שלנו וכו'.
אבל אולי המן הוא גם אותו ה'מן' – שאכלו אבותינו במדבר. זו אותה השתוקקות שלנו להתפנקות, למגיע לי, לכך שהדברים יבואו ויהיו לנו מצד עצמם, בלא עבודה שלנו.
'המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת' – לפסוק הזה כיווננו אדמורים חסידים את המן (נמצא בקלסר של פורים, 'מאור עיניים' כמדומני ). המן – כעץ הדעת. כספק. כרציו'. כהדחקת הלב. כאו כהתנגדות לדרך האלוהית בעולם.
– איני חש שהדברים מספיק נכוחים לי ומסורים לי. וענייני המן עוד ראויים להבנה נוספת, בעזרת האל. –

—
פורים הוא בעצם סיום מעגל השנה. פסח תחילתו. ניסן הוא החודש הראשון. אדר החודש האחרון. על כן באדר אנחנו מתנסים באהבה המיסטית. בחיבור הזיווגי בין האדם לאלוהות. אדר הוא סיום מעגל החיים השנתי.
ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך – זה אדר, זה פורים, זה מעשה החיבור בין אסתר והמלך. ועוד רגע אנחנו נפרדים. מתחילים לנקות את החמץ ולהתחיל את הזוגיות הזו מההתחלה, מהמפגש הראשון המסומל במשה החוזה בסנה, ובעקבותיו מוציא את עמו ממצרים. אבל כאן בפורים – אנחנו בסקס עצמו עם המלך. וכך נהפכים להיות מלכה. להיות חלק מהמלוכה האלוהית. מהנוכחות האלוהית עלי אדמה, עלי מציאות.
—-
ובעזרת האל, המשך יבוא….

——-
טוב, עברה שנה. לקראת לימוד בחבורת ת"א, מצאתי את הדברים שכתבתי והם המשיכו 'לשאת חן בפני' גם השנה.
ביום שישי ביער הקדושים, ובשבת בשדות התבררו לי עוד דברים בהבנת המגילה ברבדי הדרש, הרמז והסוד. הינה סיכום מה שעלה בי לפני פורים 2009.

מן והמן:
'המן' ומן – מה הקשר בין המילים האלו. ה'מן' שירד במדבר. והמן בן המדתא האגגי.
בתורה, פרשת בשלח (נידמה לי) כשבני ישראל רואים את המן הם שואלים 'מן הוא ' – ומכאן שמו.
גם כשנופלת עלינו צרה, כשנופל עלינו 'תיק' חדש – אנחנו שואלים מן הוא ? מאיפה זה הגיע אלינו. מדוע זה מגיע לנו.
השפע והצרה באים מאותו מקור אלוהי. משמשים להניע אותנו בעולם. זה בדרכו המשמחת, וזה בדרכו המאתגרת והכואבת.
שניהם בקדושה מקורם.
האם נצליח להתייחס לשפע כחוויה אלוהית מאתגרת ולא כ'מגיע לנו' וכמובן מאליו.
האם נצליח להתייחס לצרות, לקשיים ולכאבים הנוחתים עלינו כטובה אלוהית הפותחת לנו הזדמנויות חדשות.
האם 'הארור' ו'הברוך' מסוגלים להקרא בפינו באותו השם – מן.
זה כניראה האתגר.

משתה המלך אחשוורוש 180 יום:
על שום מה המספר הזה, הזמן הזה. מה הוא בא לסמל ?

אולי זהו ח"י כפול עשר. לאמור – אלו החיים.
ובכתבים סופיים מצאתי שהם מתייחסים ל180,000 עולמות שברא האל. אולי זה קשור גם כן.
יש כאן עוד מקום להבנה נוספת.
מרדכי ואסתר:
(לאחר קריאה בליקוטי מהר"ן י' – 'ואלה המשפטים').
מרדכי הוא המימד הנגלה של המציאות. הוא פשט התורה.
אסתר היא המימד הנסתר של המציאות. היא הצד הנסתר (הסתר), החבוי, המסוגל לעשות שינויים בתוך המציאות. היא לוקחת אחריות ונכנסת לתוך ההוויה הנסתרת מחד והמציאותית מאידך של החיים. היא 'נכנסת לבית המלך'. אינה צופה מן הצד. אינה נתקעת ברובד ההלכה. ברובד החיצוני.היא אדפטיבית למציאות. אינה נרתעת מפני כניסה לכל הוויות החיים והאלוהות באשר הם שם.
התנהלותה היא בקדושה – גם כשהיא עם המלך, גם כשהיא עם המן.

מרדכי , איש ההלכה, נתקע בשער המלך. אינו יכול להכנס פנימה אל הקודש, אלא בעקבות אסתר ה'פותחת לו שערים'.
"את דבר המלך אין לשנות" (בעקבות שיחת הלימוד בחבורת ת"א, בעיקר מיכאל הצרפתי):
המציאות האלוהית כוללת הכל.
'אין משנים את שנחתם בטבעת המלך'. אפשר להוסיף עליו עוד אגרות נוספות. אפשר 'לעמוד על המלכות שלך' ובדרך זו לשנות את המציאות. אי אפשר לבטל את הגזירה אלא 'לעמוד על נפשך', ובדרך זו המציאות כולה משתנה לעומתך. מִתְמַתֶקֶת.

להרוג את המן, את בניו, את העומדים עלי לכלותני – זה להפוך ולהמשיך את המציאות האלוהית הנתונה, ממקום הוויתה שלה, מהמקום ומֶהַמָהַלָך שבו היא מצויה.
לא להתכחש למציאות. לא לבטל אותה. אלא, להוסיף עליה את 'מלכותי שלי'.
מידת הקיום שלי והנוכחות שלי בעולמות האלוהיים, בהוויה האלוהית, בהוויה המעשית, – המתקיימת, המתהווה, הפועמת – היא זו המשנה את המציאות.
שכן גם דברי המן הם 'דברי אלוהים חיים'. וגם בו טמונה היכולת לשנות את המציאות ולהוליך אותה 'במידת המלכות שבו'. אך זכותי וחובתי 'לעמוד על מלכותי שלי'. 'מומנט אלוהי' , 'תנופה אלוהית' שנוצרה על ידי אחרים, אין אני יכול להתעלם ממנה, לבטל אותה, לדחוק אותה כלֹא ראויה וכלֹא אלוהית. היא שם. כי זה מה שהם הביאו.
הָבֶא עצמך אל הקודש והוסף בו משלך, ממידתך, מהמקום האלוהי שבו אתה מצוי. כך אפשר לקבל את המציאות ולהרחיב את המציאות בו זמנית.
האם תמיד זה מהלך נעים, יפה, והגון – לא. וכנראה שהדברים תלויים בסיטואצית הספירות שכל אחד מאיתנו שרוי בה ברגע נתון ופועל ונוקט עמדה ומלכות ממקומה.

 אהרל'ה קריצר, 2008/9

 עוד בענייני הפורים:

• התחפשות, חיפוש, חופש ומחול – סידרת תמונות לפורים
• פורים – דיבור בחבורא לקראת הפורים 
• פורים – ללבוש מלכות (כתבה בלהה קריצר-אריכא)
• להתבסם בפורים 
• פורים – כפורים
• פורים – כיפורים , הצילומים
• סודות מחדר המגילה