.

.

.

אז עליתי,

יותר נכון אוטובוס שלם של צלמים  שהתאספו ב3 בבוקר יצאו לעלות אל הר גריזים, ממעל לעיר שכם, לצפות ולהשתתף בעלייתם של השומרונים בחג השבועות שלהם.

הצילומים כאן לפניכם, וברשותכם אוסיף מספר דברים;

השותפים בטקס הנם גברים בלבד, כמיטב מסורת אבותינו…

מתחילים בבית הכנסת אשר בלב השכונה השומרונית בהר (שם קוראים 'תקציר' של פסוקי חמשת חומשי תורה, ובהמשך, טרם אור ראשון, מטפסים אל ראש ההר שם האתרים הקדושים ביותר לעדה.

העדה כולה מונה כ700 איש בלבד, חלקם הגדול דוברי עברית רהוטה (וגרים בשכונה השומרונית בחולון). אין דבר כזה 'להיות שמרוני וחילוני'. מצפים מכולם להגיע בחגים אל טכסי העדה בהר הקדוש.

 'התנפלנו עליהם', עדת צלמים, שבאו רובם ככולם עם הרבה כבוד וריספקט ורצון לחוות את החוויה הדתית הרוחשת בטקס. אבל, לא תמיד זה מצליח. הפרופורציות בין הצלמים לבין המשתתפים בטקס היו 'מעט בעיתיות' והדבר גרם גם הוא לתסכול מצד חלק מאנשי העדה שנכחו שם.

מצד הצלמים – לא תמיד יודעים מה מותר ומה אסור, היכן להיות והיכן זה מפריע. ויש גם 'דוחפי עצמם' יותר מידי.

מצד השומרונים – מצד אחד היו כאלו שפשוט הפצירו בי שאצלם ואוסיף לצלם. 'כי בעוד 20 שנה לא יהיה כבר את מי לצלם כאן, וזה חשוב שתצלמו'. מצד שני היו כאלה שהתרגזו והתעצבנו, למשל על עליית נשים להר "מי יודע האם כולם טהורות עכשיו" – אמר לי אחד מבני הקהילה, למשל על שנכנסנו בינות למתפללים, על כאלה שלא הורידו נעלים בכניסה לבית הכנסת וכו'.

אני חייב לומר שכשאני מצוי באקסטזה דתית, לא הייתי רוצה שמשהו יחדור לפרטיותי בצילומיו. בוודאי אם לא אני הזמנתי אותו. מצד שני רוב רובם של האנשים מבינים את חשיבות העניין. זה המקום גם לומר שלטעמי זה היה יותר 'טקס דתי' מאשר 'חוויה מיסטית' של המשתתפים.בקיצור יש כאן אמביוולנטיות והיא באה לידי ביטוי גם באחת מהתמונות שלמעלה, למעיינים בהן היטב…

זו הפעם השלישית שאני עולה אל השומרונים, ומה שמושך אותי לראות אותם, לדבר עימם ולצפות בטקסים שלהם היא התחושה שהם משמרים יותר מכולם את סוג החוויה והעשייה הדתית מתקופת בית המקדש ומהתקופה 'הטרום חזל"ית'.

לחוות, לראות ולחוש את הדברים 'משם', 'מלפני אלפיים שנה' – זו חוויה שלדעתי שווה גם לכם להיחשף אליה.

עד כאן…

תודה.