.
"וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע…" (פרשת חוקת)
.
.
.
וכך שנה אחר שנה, באו ויעמדו אצל משה, ויאמרו:
"משה, משעמם כאן", "משה, עשה לנו נס", "משה, יש מים ?", "משה, תעשה קונץ", "תוריד לחם", "מפחיד כאן, יש נחשים", "ועקרבים". "מתי מגיעים ?". "יש קיוסק בדרך". "אפשר משחק קטן ?". "למה דווקא אתם ?" "שם היו שומים ואבטיחים ותנאים". "תאנים הבטחת לנו, וגפנים".
ומשה עומד עליהם, ומשה עוסק בהם. ומשה טרוד בהם.
גם להתעצבן ידע משה.
גם להיות 'זה שבעדם אצל האלו-הים', ידע.
כאב וכאם, כמדריך ומורה, כמנהיג, כרועה,
כשופט, כעושה ניסים, כמושיע,
כאומן וכמיינקת היה להם משה.
.
.
—-
" וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה. "
.
.
.