שני מדרשים קסומים הקושרים בין אוהל מועד, ים ומערה, נגלו לעיני השנה.
הראשון במדרש שיר השירים רבא, פרשה ג':
אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
למה היה אהל מועד דומה?
למערה שהיתה סמוכה לים. געש הים והציף את המערה, המערה נתמלאה והים לא נחסר כלום.
כך אהל מועד, נתמלא מזיו השכינה והעולם לא חסר מן השכינה.
והשני, במדרש רבא , פרשת כי-תבא, מה' ג':
אַתָּה מוֹצֵא וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה, וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה', וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה'; מָשָׁל לִמְעָרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה לִשְׂפַת הַיָּם, עָלָה הַיָּם וּמָלְאָהּ, לֹא הָיָה הַיָּם זָז מִשָּׁם, אֶלָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ הַיָּם נוֹתֵן לַמְּעָרָה וְהַמְּעָרָה לַיָּם, כָּךְ, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה, וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל ה….
הנה שתי תמונות המעבירות אותנו אל תוך הדימוי הזה של חז"ל.
אגב, רבי יהושע איש סכנין היה, איש הכפר הגלילי, ומן הסתם ראה הוא אותם מראות שצילמתי אני בראש הנקרה….
.
.
ואני
בתודעתי,
במערת אישיותי החבויה בי וממני,
האוכל לפותחה אל עבר ים הגדול ?
יבואו בי המים הלוך ובוא, רצוא ושוב,
נהמות נהמות של אשד ולשד חיים,
תבוא השכינה ותחצב בי מחצבה.
שנאמר: '…ושכנתי בתוכם'.
—–
ואם בחיבורים בין ארץ, שמיים, ים ואדם עסקינן,
הנה צילומים אותם צילמתי בחוף עתלית לפני מספר חודשים.
.
.
.
.
נעמה שקד כתבה פעם כך:
"להקים סָביב חֲצַר משכָּן: קלעֵי פשתן לבנים, שׂיחי שִטה עומדים בפריחתם זהב ובַדֵּיהם נעים, רוחותיה מגבְּלות אותה: כתף וצלע וקומה, קרקע חול חצץ עפר ומעליה השמים. עמודיה, אדניה, מיתריה – חצר דמומה ומתוחה מפרשׂ, נתונה על חוף – מוּצפת נֹגהּ, החצר נִמלאת ים".
.