'מלאך' הוא קוד התורה למושג המודרני ' אנרגיה '. יותר נכון זו 'אנרגיה עוברת'. היא יכולה להיות אנרגיה הנעה ממקום למקום ('צינור של אנרגיה'), היא יכולה להיות 'אנרגיה היוצרת טרנספורמציה', היא יכולה להיות 'אנרגיה מתמירה'.
'מלאך' – מלשון 'מלאכה'. בעצם לא המלאכה עצמה, אלא היא 'תוצר המלאכה', אותה אנרגיה ייחודית הנובעת מתוך פעולת המלאכה. או במילים אחרות, כל מלאכה / עשייה יוצרת בעקבותיה מלאך .
בפרשת משפטים לדוגמה: 'הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכנותי. השמר מפניו ושמע מקולו, אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו"… (שמות כג', כ-כא). כאן האנרגיה היא 'אנרגיה אלוהית' היורדת 'מלמעלה למטה' ומלווה את העם במסעותיהם אל ארץ הבחירה. והתורה / והאלוהות דורשת מאיתנו לשים לב ולכוונן את עצמנו על פי האנרגיה הזו, האלוהים, שיש לה כיוון ומטרה ודרך. עם ישראל נדרש לשמוע אל קול האנרגיה המובילה אותו, להיות במודעות אליה, ולא לסטות מהכיוון האלוהי הגלום בה.
"ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז).
המדרש מחבר את עניין 'נעשה ונשמע' גם הוא לעניין המלאכים:
"אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב 'ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו', ברישא עשי, והדר לשמע."
[מסכת שבת פח, א]
'הנעשה' הוא הפעולה עפ"י דבר האל (קיום המצווה, קיום ההלכה), 'הנשמע' הוא 'ההיפתחות למפל האנרגיה האלוהית' הלא נראית, 'המלאכית', זו העולה מן המעשה ומשפיעה על העולם בדרכיה הנסתרות, 'המלאכיות'. המעשה הוא הפעולה. הנשמע הוא החיבור למשמעות, לנתיבי האנרגיה האלוהית והקוסמית המחוללים בעולם.
האנרגיה המלאכית היא פועל יוצא של העשייה;
- לכך קודם 'הנעשה' 'לנשמע'.
- לכך מתוארים המלאכים כחסרי רצון עצמי או בחירה עצמאית.
- לכך אומרים רבותינו כל מצווה עושה / בוראת מלאך (ראו לדוגמא הציטוט בסיום המאמר).
- לכך מתוארים המלאכים כבעלי 'רגל ישרה' על סמך הפסוק בזכריה "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" זכריה ג, ז . האנרגיה היא פועל יוצא ואין לה 'גמישות משלה'. היא קשורה למעשה עצמו ולכוונה ולמשמעות המגולמת בו. מתוך אלה היא 'יוצאת לשליחותה' בעולם.
- לכך מתוארים המלאכים פעמים רבות כשליחים. הם אנרגיה המשולחת – מיד הבורא, מיד המעשה הנעשה על ידנו בעולם.
במובן הזה יש לכל אחד מאתנו את השליחות שלו, את המלאכיות שבו, שהנם פועל יוצא של עשייתנו בעולם הזה, של הבחירות שלנו, של הכוונות והעוצמות בהם אנו מכווננים, יוצרים ופועלים בזה העולם.
אהרל'ה קריצר
שבט 2014
הערות:
- הדברים התבררו שוב אצלי ונכתבו בעקבות דבר התורה לפרשת משפטים של אבי אלטלף בבית הכנסת שלנו. אבי הביא חלק מדבריו בשם דבר התורה של הרב סבתו לפרשת משפטים ואותם מצאתי כאן: http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=4487. אני הקטן הלכתי עם המקורות שהביאו שני תלמדי חכמים אלו למקום ולמסקנות קצת אחרות.
- עוד על מלאכים כאן באתר שלי.
- בחיפוש מהיר ברחבי המרשתת מצאתי ציטוט מתוך צדקת הצדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין, מהדמויות הראשיות שבדורות הראשונים בחסידות, האומר כך:
"אנכי קודם ללא יהיה לך. כי על ידי ההתבוננות הגמורה באנכי מצד אמונה הברורה בהש"י שהוא מצוי, הוא ניצול מלא יהיה ונשמר מכל מיני הסרות ונזיקין. כי אמרו ז"ל (תנחומא ויצא) עשה מצוה אחת מוסרים לו מלאך אחד לשומרו, והנה מדה כנגד מדה, כל המצוות קבלו על ידי שליח נמסר מלאך (לשומרו) ואנוכי ולא יהיה שמעו מפי הגבורה, לכך בשכר אנכי הקב"ה בעצמו שומרו. ובמקום אחר אמרו כי ממצוה נברא מלאך ובמצות אנכי נברא כביכול התגלות השגחת הקב"ה בעצמו במוחו ודעתו של זה, בריאה ממש יש מאין במוח ולב אטום להיות מצוי אצלו תמיד. על ידי אתערותא כחודה של מחט מתתא נפתח אח"כ כפתחו של אולם." http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A6%D7%93%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7/%D7%9E%D7%90
רעיון נפלא הקישור בין מלאך למלאכה – מלאךה
לי יש הרגשה שאותה אנרגיה מלאכית /צינורית היא גם בתפילה. מלאכתו של אותו מלאך/צינור היא להביאה אל מקומה המדויק ולגרום לה לפעול את פעולתה /מלאכתה בעולם.
תודה. לא רעיון שאני הבאתי לעולם.
כך למדתי מרבותי….
כך נמצא גם אצל רבי אברהם אבולעפייה, ומן הסתם גם בעוד מקומות.