וְגֵ֥ר לֹֽא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ – כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (שמות כב, כ')

וְגֵ֖ר לֹ֣א תִלְחָ֑ץ, וְאַתֶּ֗ם יְדַעְתֶּם֙ אֶת־נֶ֣פֶשׁ הַגֵּ֔ר –  כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם (שמות כג, ט')

 

זה לא שאני יודע כיצד 'לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה באותה השעה'.

זה לא שאני יודע כיצד אנו מקבלים את הזרים בזרועות פתוחות תוך שאנחנו זוכרים את כל מה שעשו לנו בגלויותינו השונות מצד אחד, ומשמרים את תרבותנו ואת אופייה היהודי והישראלי של ארצנו, מצד שני.

אבל אני יודע שזה אחד מהמבחנים הגדולים שלנו – אל מול עצמנו, אל מול הגר והאחר הזקוקים לעזרתנו ולאהבתנו, אל מול משא הכאבים והלחצים שסבלנו מהם אנחנו ואבותינו ואימותנו, אל מול פשט דרישת התורה מאיתנו,

אל מול אלוהים חיים.

.

 

צולם בהיכל תיאטרון הבימה, 2013 .

—–

 

.

בשתי התמונות שלמעלה, גרים שבתוכנו,  המבקשים את סידור מסמכיהם המשפטיים אל מול פתח מגדל משרדי הממשלה , הקרייה, ת"א. צולם השבוע, ינואר 2014.

 

 

.