וירא ה' אליו באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום (יח,א)

 בתמונה ציור של תחיה הרמן, ומתחת לה טכסט של רבי נחמן שתחיה צירפה אליו:

'והוא יושב פתח האוהל כחום היום', תמונה של תחיה הרמן

וירא אליו ה' זה בחינת התגלות אלקות וזה אי אפשר לזכות כי אם על ידי שנכנסין בהיכלי התמורות ומבררין הקדושה משם. וזה בחינת באלוני ממרא, ממרא לשון תמורה לשון ואם המר ימירנו, וזה באלוני ממרא בחינת השני אילנות שהם אילנא דחיי ואילנא דמותא [=עץ החיים ועץ המוות], ששם אחיזת היכלי התמורות שרוצים להחליף ולהמיר אותם לרחק את האדם חס ושלום מאילנא דחיי אל ההיפך ח"ו, ועל ידם דייקא נגלה אליו ה', עד שזכה לברר הטוב מהרע ולהעלות הקדושה משם, עד שזכה להתגלות אלקות

בחינת וירא אליו ה'. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מב,ח): הוא שנתן לו עצה על המילה, זה בחינת

(שמות יד) ופרעה הקריב, שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים. כי מי שחס על חייו האמיתיים הנצחיים, כל מה שרואה שהסטרא אחרא, שהם בחינת היכלי התמורות, מתגברים ומשתטחים ומתפשטים יותר ויותר, כמו כן הוא מתגבר ומתאמץ ומזדרז יותר להתקרב להשם יתברך מחמת שרואה שרוצים חס ושלום לדחותו לגמרי ח"ו. וזה בחינת 'התרחקות תכלית התקרבות'; 'ירידה תכלית העליה', וזה בחינת 'הוא שנתן לו עצה על המילה' דהיינו למול ערלת לבבו כי דייקא על ידי בחינת ממרא, בחינת היכלי התמורות שהתגברו והשתטחו עליו כל כך, על ידי זה דייקא נתייעץ למול את לבבו בבחינת ופרעה הקריב.

וזה והוא יושב פתח האוהל כחום היום. 'ישיבה' [היא] לשון עכבה זמן רב, כמו: ותשבו בקדש ימים רבים, היינו שזכה לזה שיתגלה אליו ה' על ידי שישב ונתעכב ימים רבים אצל פתח האהל שהוא פתח הקדושה,

אבל כשרוצין להכנס לשם מתגברין ומתפשטין כנגדו הסטרא אחרא שהם היכלי התמורות מאד, וכל מה שהוא סמוך יותר אל הפתח מתגברין ומתפשטין כנגדו מאד מאד, עד שיש הרבה שכבר היו אצל הפתח וחזרו רחמנא ליצלן, מחמת שלא ידעו שכבר הם אצל הפתח, או שמשתטחין כנגדו מאד מאד עד שקשה לו לשוברם כמבואר מזה בדבריו הקדושים (בליקוטי מוהר"ן ח"ב,נא), אבל הוא ישב ונתעכב פתח האהל.

כחום היום זה בחינת התגברות חמימות היצר הרע, שעל זה נאמר איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים, שאז זמן רע למרעה הצאן כמו שפירש רש"י שם. כי צהרים, בחינת חום היום, זה בחינת חמימות היצר שאז זמן רע לצאן קדשים שהצדיק רועה אותם הרוצים לגשת אל הקודש, ורבים נתרחקו על ידי זה רחמנא ליצלן כמו שכתוב: עד שיפוח היום וכו' כמו שפירש רש"י שם עיין שם, שהיו ישראל מקורבין להשם יתברך בגדולה וכבוד עד שיפוח היום שהתגבר חמימות היום וכו' ועל ידי זה נחרב הבית. אבל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו וחושב על תכליתו הנצחי באמת אינו שב לאחור בשום אופן בעולם יהיה איך שיהיה, רק הוא יושב וממתין ומתעכב אצל הפתח ימים רבים כמה שיהיה, ואף על פי כן מניחין אותו לכנוס לתוך הפתח

וחום היום לוהט אותו מאד ואף על פי כן אינו מניח את מקומו ויושב ומתעכב אצל הפתח האהל של הצדיקים והכשרים עד ירוחם מן השמים, בבחינת והוא יושב פתח האוהל כחום היום.

(ליקוטי הלכות, אבן העזר, אישות ד,יט)

http://www.breslev.org/content/print.php?id=1162739092&archive=