היציאה למדבר, היציאה למסע, היציאה אל האתגר, אל הקושי, אל הלא-נודע  – זו שפרשות השבוע של ספר במדבר מצד אחד, וזו היומיומית, של אתגרי ומציאות החיים, מצד שני;

– כל אלו החזירו אותי אל התמונות אותם צילמתי במרתון ת"א 2014.

יום שישי, שעת בוקר מוקדמת, עת התאספו רבבות אנשים לריצת המרתון (וגם חצי מרתון ופחות) יחדיו ברחובות ת"א.

היה שם סוג של שקט. סוג של 'פוקוס'. סוג של 'קודש חילוני עכשווי'. אנרגיה של מיקוד, של אופטימיות, של שרידות, של התגברות הייתה באוויר.

העיסוק בתמונות האלו, הביא אותי אל שאלת ההזדהות. ואני שואל את עצמי ואתכם גם ; המסוגל אני למצוא את עצמי בתמונות ? האם אני מסוגל להזדהות  עם הרגשות והאנרגיות העולים מלב האתגר של הסיטואציה המצולמת?   האם צפייה כזו נותנת לי אינסייד חדש על מסע חיי ? אינסייד על מסעות בני ישראל במדבר ? על הקשר המסע במדבר לבין חיי שלי ?

אני חושב שכן, אבל כרגע אני מתקשה להביע זאת במילים, ואתם ?

 

 

—

עוד דברים שבכתב הקשורים לעניין ומרחיבים אותו בכיוון התיאורטי תוכלו למצוא כאן בקישור.

 

.

.