תוך לימוד במסה העוררת שלו 'הלכה ואגדה', מצאתי אצל ביאליק את הפיסקה הבאה, המתייחסת לחג השבועות, וקושרת אותו לאיסור אכילת בשר וחלב יחדיו.

הנה הדברים בלשונו של ביאליק:

כיוצא בזה, האיסור של בישול גדי בחלב אמו [5] – יסוד ושורש לו בסדרי קרבנות עתיקים של חג השבועות בזמן הקדמון, בזמן שלא היה עוד "חג מתן תורתנו", אלא חג הקציר סתם, ואנשי האדמה, השמחים בקצירם, ערכו לגד ולעשתֹרת – אלהי המזל והשפע – שולחן: זבח גדי – סמל ברכה ופריה ורביה [6] – מבושל בחלב אמו. ומה נפלא הדבר, שעד היום קיים מנהג בישראל – מנהג שנתחבטו בו כל דורשי טעמים – לאכול בשבועות סעודת חלב, סמוכה קצת, שלא כרגיל, לבשר, והמהדרים אוכלים בשר מבושל בחלב שקדים (שולחן ערוך, בית יוסף). הפתעות כאלה מזומנות במספר לא מעט למטפלים בדברים הללו.
——–
[5] שבא שתי פעמים בשני מקורותיו העתיקים ביותר – בפרשת משפטים, ובלוחות שניים – בפסוק אחד עם חג הקציר.
[6] זכרו גדיי העזים בברכת יצחק; גדי העזים של יהודה ותמר; "ויפקוד את אשתו בגדי עזים" של שמשון. שמעתי זאת מפי "הסבא" מנדלי.

מתוך המסה 'הלכה ואגדה', מאת ביאליק.
מועתק מפרויקט בן יהודה באינטרנט.