וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא… ?
(מתוך פרשת יוסף והאחים, ספר בראשית , פרק לז ).
ולמה עכשיו ?
כי לפי המסורת של יהודי אתיופיה , יום כיפור הוא היום בו הביאו האחים את כתונת הפסים אל אביהם ושברו את ליבו. ועל חטא זה אנחנו- צאצאיהם של האחים, מבקשים סליחה בכול כיפורים מחדש.
הנקיים אנחנו מחטאים שכאלו ? של 'לשבור את ליבו של אבינו '? של 'להתאגד נגד אחינו' ? של להקשיח ליבנו מול כאב זולתנו ?
בעיני – מסורת זו של הקהילה האתיופית פותחת פתח בעל משמעות רוחנית וקיומית בימים אלו של חגי ראשית השנה.
(מצאתי מקורות שמתארים את יום הכיפורים כיום שבו היה המפגש המחודש בין יעקב ליוסף, ולכן הוא נקראה 'חג הראייה' . אולי זאת המסורת האתיופית האותנטית ).