במקדש, ביום הכיפורים הכהן הגדול, המייצג את העם כולו נכנס אל קודש הקודשים, ומצוי באינטרקציה עם הכרובים, אותם השניים 'המעורין זה בזה' במעשה האהבה של חיבור, אותם השניים שהקב"ה הבטיח למשה " וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים"[1].

בפורים, מעשה האהבה התרחש בין המלך אחשוורוש לאסתר, והוא חוזר ומתאפשר להתממש בינינו לבין הקב"ה עצמו. זהו חיבור של גילוי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם." [שמות כ"ה 8], 'ושַכנתי בתוכם' כלומר תחושת השכינה שיש בנו עצמנו וחיבורה אל המלך, אל האלוקות הנשגבה.
אחשוורוש הוא גם המלך הלא מושג, זה שהחלטותיו בלתי ניתנות לשינוי, וגם איש החומר הפשוט, המציאותי של מלך בשר ודם המתקשה להרדם בלילה ועסוק במשתה היין.
אסתר המלכה 'לובשת מלכות', מתערה במלך, מתערה בחיים, מובלת ומובילה מהלכים לעצמה ולעמה, מייצגת את החיבור האפשרי בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.
'פורים – כ-פורים' אמרו חז"ל.
כאן בדרך הצום, כאן בדרך השתייה וסעודת המצווה.
כאן החיבור בתקופת הבית, כאן החיבור מתקופת הגלות, או 'האין בית'.
כאן דרך כהן גדול, כאן דרך כוהנת (אסתר).
כאן בשיא אמירת שם האל המפורש (במקדש, ביום כיפור), כאן במגילת אסתר שבה אין שם האל נמצא ולוּ פעם אחת.
כאן יש היררכייה דתית (כהונה ולוייה), כאן אין מוסדות דתיים וגם החוקים הדתיים 'לא מי יודע מה נראים כמיושמים".

כעת נותר לי לבדוק מה היא אותה 'ומי יודע אם לא לעת הזו הגעת למלכות' האמורה בי ולממשה הן בדרך הפורים והן בדרך יום הכיפורים.

עוד דברים בענייני חג הפורים : כאן, וכאן, וכאן.