להלן תקציר פגישת לימוד בחבורה התל-אביבית בה אני משתתף, תקציר מפגש של לפני חג הפורים תשע"ד. שמות המשתתפים קוצרו כדי לשמור על פרטיותם, אבל אני מעלה את הדברים כדי שישמשו גם אתכם, הקוראים.
את התקציר הזה כתבה וערכה חברתי אור אהובה כרמלי, ואני מודה לה מאד על כך.
דיברנו על פורים.
ע': למה אנחנו מתחפשים? דרך ההתחפשות למשהו אחר אפשר לגלות דברים על עצמנו. הכחשה היא דבר חשוב. פורים קשור למקום הזה. הכחשה, מרדכי, אסתר, ושתי. שקרים, מניפולציות, רמייה. לא דרך הישר. להציל לא דרך האמת. להיכנס לדמות אחרת.
ומאידך – פורים, פור. ימים נורא משמעותיים שאז נופל הפור איזה פור אני מפילה על חיי. מה אני רוצה לקחת.
א: הכחשה מובילה להשלכה. אני משליכה על האחר את התכונות שאני מכחישה בעצמי וזה רק מעצים במציאות שלי חלקים מוכחשים שבי.
(בדיעבד, אחרי השיעור, חשבתי שבאמת יש משהו חשוב בהכחשה. זה מנגנון הגנה שמאפשר חיים. אבל, כמו אלכוהול, תלוי במידה. אם שותים מעט ובפורים עד דלא ידע, זה חשוב וחיוני כדי לצאת מהקיבעון של החשיבה היומיומית. אבל אם מכחישים באופן קבוע, אז כמו שאמרה ענת, יש ילדים שמגיעים למיון בסופי שבוע בגלל שתיית יתר. וכך גם עם הכחשה. נוצרת התעלמות מהמציאות . צריך מינון מאוד עדין ומדויק בכלי הזה).
ע: יש משמעות לתחפושת שבוחרים. למה אני נמשכת. דרך ההכחשה וההשלכה נוצרת מסה ואז יש ריפוי, שינוי. ביום הכיפורים הריפוי הוא בתוך עצמי ובפורים זה בחוץ, חיצוני. הכחשה, בחוץ, זורקים. יש במגילה דמויות בתוכנו. פנים, רבות, הילולה, תחפושות. יש קשר בין יום הכיפורים לפורים. בשניהם יש ריפוי. כאן בסיגוף פנימי ושם בחיצוני, בשתייה וסביאה.
מ.ר. : אמת ושקר.הכול בסיפור. לפעמים האמת , האור, לא מביאים את האמת. האור מסנוור מדי. צריך לעבור דרך השקר. יש אור שבא מהאור ויש אור שבא מהחושך.
מ.א.: גלוי ונסתר. כול הסיפורים על ניסים בתורה היו גלויים. כאן זה נסתר. פה אין שום דבר שהוא מעל הטבע, ניסים נסתרים.
מ.ר.: מעניין שילדות טובות מתחפשות לשדות, וילדות "רעות" מתחפשות לפיות.
אהרל'ה: אני לא יודע איך להתייחס לדברים החכמים שנאמרו כאן. מה לעשות איתם. מה זה להתחפש? ( א.: אולי לחפש. לחפש בתוך עצמי כיוון חדש).
ע.: יצירת הנס היא בידי האדם.
מ.ר.: כשהייתי מורה עשיתי משחק תפקידים עם התלמידים שלי, אני הייתי תלמיד והם המורים. יש אמת שלא חיה. אפשר לגלות אותה בתנועה, זו הזדמנות לערבב את הקלפים. להרגיש איך זה להיות בצד השני.
ר: מגילת אסתר זרקה אותי למצריים. פרעה אמר: "הבה נתחכמה לו". משהו בהסתר, לא גלוי. המן אמר: "להומם ולאבדם". גם במצרים וגם בפרס הייתה סכנת כליה על העם היהודי. אסתר באה לגלות את הפן האלוהי בהסתר. כאן השכינה נכנסת לבית המלוכה. עד דלא ידע: ידע מלשון זיווג. לעצור ואז אובדן שליטה.
מ.א.: לאבד- לא בדם. להעביר אותם על דתם. וככה הם יפסיקו להיות יהודים.
ע.: פרס: ספר. אסתר: ה' סתר.
ג.: מ.ר. אמר משהו על מעל הטבע. אין מעל הטבע. זה מעל משהו שאנחנו יודעים על הטבע. כשה' עושה את זה זה נס. כשבן אדם עושה זה כישוף. כולנו מחופשים ביום יום. זה השסתום שלנו.
בפורים יש הזדמנות להיות מה שרוצים ליום אחד.
אהרל'ה: תחפושת זה מה שאנחנו רוצים להיות או להתנסות בו. נותנים הזדמנות להתפרק. כול אחד פורק משהו אחר,מטען אחר.
מ.א.: כיפורים ופורים, כאן סיגוף ותפילה, כאן זלילה וסביאה עד דלא ידע.
אב.: יש משהו בפורים שנותן לך לאבד את הדעת שלך. כי אם אתה תקוע במציאות חזק, תיחנק. המציאות לא קלה. יש בה משהו אימתני. אז יום אחד אתה יכול להיות לא מחובר.
בשנת 46 תלו עשרה נאצים אחרי משפטי נירנברג. זה היה בפורים. היו צריכים למות וו אנשים אבל אחד מהם התאבד לפני כן. יוליוס שטרייכר אמר: עושים פורים ליהודים"?במסכת מגילה יש אזכור של גרמניה: גרממניה של אדום".המן הוא נצר של אגג העמלקי ששאול חס על חייו ומרדכי הוא איש ימיני ממשפחת קיש, משפחת שאול המלך.יש כאן תיקון.
מ.ר.: מה שחסר בגרמנית ויש ביידיש זה ההומור. בפורים אפשר להתבדח, לא לקחת ברצינות, לשחק.
אב.: אצל אלכוהוליסטים השתייה היא דרך לשכוח, לא להרגיש ולזכור התעללויות. פורים הוא יום אחד לשכוח את החיבור למציאות כדי להצליח להמשיך לחיות.
מ.א: מרדכי לא השתחווה.
א.: לא משתחווה – לא להשתחוות לשום דבר חיצוני, לדעה, לארגון, למחשבה, לאדם, להרגלים. להיות בן חורין. זקוף.היהודי תמיד היה מהפכן. לא השתחווה. כתוב על זה יפה בספר אחשוורוש היהודי הנודד של סטפן היים.
ע.: בלהשתחוות יש ענווה. לדעת את מקומנו. בבית המקדש השתחוו.
אהרל'ה: כשהייתי צעיר לא אהבתי להשתחוות. נמנעתי מזה. היום בכיף. ההשתחוויה מאפשרת לראות את הדברים מזווית אחרת.
ע.: יש משהו בהשתחוות פנימית שעוזר לזכור את המקום שלי, הקטן והזעיר בתוך היקום הגדול.
מ.ר.: ענווה ולהשתחוות זה שני דברים שונים.
אב: בהשתחוויה יש אלמנט של התבטלות.
ר.: ה' לא צריך את ההתבטלות שלנו. " שיוויתי ה' לנגדי תמיד" זה משהו אינטימי, פנימי.
א.: הדברים של ע. הזכירו לי את אתי הילסום שכתבה על עצמה הנערה שלא יכלה לכרוע ברך. היהודי לא משתחווה לרעיון או לבן אדם. רק בפני ה'. וזו השתחוויה שיש בה התמסרות, לא התבטלות. ידיעה של משהו גדול ממני ולא רק כוחי ועוצם ידי.
אהרל'ה: שכחנו מה זה טקסים. מה זה עושה לנו. הטקסים של החגים יש בהם כוח לחולל טרנספורמציה. דיבור לא מספיק.יש חלקים בנפש שלנו שזקוקים לטקסים שמעבירים לסיטואציה אחרת.
מ.ר.: אני לא יכול לחויות מול ה'. זה מסנוור מדי. וגם רחוק מדי. הנצרות יצרה ה' אנושי, והאסלאם ביטל את האדם מול ה'. ה' כול כך חזק שאני מתבטל לעומתו. ביהדות יש פתרון ביניים: להיות בו זמנית קרוב ורחוק, להשתחוות.
…..
עד כאן תקציר הדברים 'וכל המוסיף מוסיפים לו… ".
13.3.14
:
עוד על פורים:
- התחפשות, חיפוש, חופש ומחול – סידרת תמונות לפורים
- פורים – דיבור בחבורא לקראת הפורים
- פורים – ללבוש מלכות (כתבה בלהה קריצר-אריכא)
- להתבסם בפורים
- פורים – כפורים
- פורים – כיפורים , הצילומים
- סודות מחדר המגילה
תודה שהעלית כאן, אהרל'ה.
אתה יודע, אני עדיין חושבת על הדברים, הם מהדהדים בי. בעיקר הדברים שע. אמרה לגבי הצלה דרך רמייה, מניפולציה,לא בדרך הישר. יש בי חלק שמסרב לקבל את זה, חלק ילדותי שלא מקבל את העובדה שהמציאות רבת פנים ודורשת התייחסות רב ממדית שכוללת גם פיתולים ועקמומיות לפעמים. לדעת לוותר על אמת נשגבת ולקבל את החיים כפשוטם. שיעור חשוב.