תקציר לימוד, החבורא התל אביבית לכבוד חג הפסח, שנת 2013 .

כתבה וערכה אהובה אור כרמלי.

מ: כול הסיפור הוא כדי שיהיה מה לספר לדורות הבאים, מדור לדור. למה אסור לאכול חמץ? כי לחם מוזכר לראשונה בהקשר של :"בזיעת אפיך תאכל לחם" ובפסח אנחנו משתחררים, כבר לא משועבדים ולכן משוחררים גם מהלחם.

 ג: עבודה זה עבדות? מפריע לי לחשוב כך.

 א.ב: מדובר על עבודה מתוך כפיה.

 אהרל'ה: בעולם המודרני כששואלים אדם מי אתה? אנשים מציינים את עיסוקם, מגדירים עצמם דרך מה שהם עושים. אולי גם זה סוג של עבדות. מצד אחד אנחנו מדברים על מימוש עצמי ומשמעות. אם זה קורה בעבודה זה נהדר, אבל אם מישהו מגדיר עצמו רק דרך עיסוק יש בזה עבדות.

 מי: לחם זה תוצאה של עבודה. ההיפך מאכילת המן במדבר. קשור לרכוש ותשוקה,דברים שתופחים, כמו שאור. אצל יוסף יש את חלומות שר האופים ושר המשקה. את שר האופים תולים על עץ, ואילו את זה שקשור ליין, שר המשקים, מעלים לגדולה. לחם בגימטריה:78. 7+8=15, שטן .יין זה 70, כמו רוח,2+1+4 =7, רוחניות.

אהרל'ה: לחם מכינים עם שמרים וגם יין. בליל הסדר מוציאים חמץ אבל שותים יין, שגם בו יש שמרים. כנראה שזה מנהג שקיבלנו מתרבות רומי, כמו המשתה. המצרים המציאו את השימוש בשאור. בשאור צריך לטפל כול הזמן, אי אפשר למכור את זה כי קיימת מערכת יחסים בין האדם לשאור שהוא מטפל בו.

 ר: הלחם התחיל עם חלום יוסף והאלומות שהשתחוו. במצריים, חלום פרעה מתייחס ללחם ואח"כ יוסף שומר על מחסני התבואה במצריים.

אהרל'ה: יש שני פסוקים מעניינים: כשבני ישראל יצאו ממצרים נאמר:

" ומשארותם על שכמם". חז"ל פירשו שלקחו עימם את מה שנשאר. אני קורא ב"שארותם" שאור, השאור שנשאר להם, ולפי הקריאה הזו יש סתירה לנאמר בהמשך. ( אור: מה זה שארה במקרא? זה המזונות שלה. הם לקחו איתם את המזונות שנשארו להם). הפסוק השני הוא בספר דברים:"לחם לא אכלתם".  לא אכלו לחם  במדבר 40 שנה.

ר: בספר שמות כתוב: " ולחם מצות, חלת מצות ורקיקי מצות, חיטים תעשה אותם". לא התמהמהו, יצאו בחצי הלילה. מוציאים אותם ליציאה חפוזה כמו הלחם שאינו תופח, חיתוך בזמנים.

אהרל'ה: בגלל שאני אופה לחם אני מבין שכשמכינים לחם שאור זה לוקח 17-24 שעות עד שהלחם מוכן. זה תהליך, לא משהו מהיר כמו בלחם שמוכן משמרים.

ע: למה חוגגים את פסח פעם בשנה? כול ההכנה נעשית כדי שזה משהו שייחרט. איך אני מזכירה לעצמי כול יום את המיצרים האישיים שלי, הלא רצויים?לזכור את המיצרים שלי כול יום. לחם מלשון מחל, בסיפור יוסף והאחים – לחמול על האחים זה הפסח, הלחם. יש חיבור ללחם הקודש של ישו דרך הלחם ( וגם בית לחם, שם נולד ישו – אור). המסורת של ישו נשארת עד שזה מתמוסס בפה, לחם הקודש. וגם המן במדבר זה קשור להמן של פורים, דבר שחוזר על עצמו. יש קשר בין לחם הקודש של ישו ושלנו. המן בא עם סוג של שינוי  – איך במצב הישרדותי ( יציאת מצרים) לוקחים צידה לדרך. יש יציאה הישרדותית ובעצם יש מבחן אמונה שבו בורא עולם נתן את המים, נתן את המן.

קודש הקודשים, הפגישה עם האל, באה יחד עם דבר אחר, הצורר.

אהרל'ה: אנחנו רגילים לאכול לחם, להכניס לחם לפה – הזנה, ראשוני. מצה – מרתיעה בתחילה, יבשה. צריך להיות עם אמון שזה מה שנדרש כעת, כדי להשתנות.

א: זה בתיאום עם האביב. יום האביב הראשון, יום השוויון  וראש השנה  הזורואסטרי חלים ב-21 במרץ, סמוך מאוד לליל הסדר. לפי הרפואה הסינית, זה הזמן לניקוי אביב, שכן הכבד משויך לתקופה זו ואז אוכלים אורז מלא ומש בלבד. מצטמצמים כדי להתרחב שוב, כמו עם המצה. סוד הצמצום לפני ההתרחבות.

א.ב: הזמן של ישראל מתקדם. אם אתה מתרגל לזמן הזה, אתה מתרגל לחשוב איך לשנות ולהשתנות. הפסח הוא עצירה, ריסטרט. הזמן של שינוי האדם הוא בניסן.

א: מן נשתנה ( במקום מה נשתנה).

ר: לפי השפעת לוח הירח של בבל לאחר הגלות, השנה מתחילה בתשרי. לפי התפיסה הכוהנית השנה מתחילה בניסן. באוהל מועד היו 12 כיכרות לחם, לפי 12 השבטים. הלחם לא התקלקל משבוע לשבוע. מה זה בעצם לחם הפנים?

ג: כשאנחנו אוכלים משהו, הוא נותן לנו משהו מהמהות שלו.

אהרל'ה: מה נשתנה בסגול ולא נשתנה בפתח. בני משפחה, בעיקר ילדים, מהווים מראה שמעלה צורך בשינוי. כשכולם שרים יחד זו הזדמנות לשינוי יחד. באופן טבעי אנו רוצים שהזולת ישתנה. איך להשתנות ולא לצפות מהאחר להשתנות.

(א: סיפור אישי הקשור בנושא.)

אהרל'ה: עבד תלוי במשהו חיצוני.

ג: לומר נכשלתי ולא אני כישלון. כאן נעוץ ההבדל.

אהרל'ה: חלק מהעבדות היא שאנחנו לוקחים כול דבר שקורה והופכים אותו לאישי, כאילו זה מכוון דווקא נגדי. יש גרעין נשמתי שעליו נבנית האישיות.

ג: לגבי המכות – המכה הראשונה לא הייתה דם אלא דגים.

אהרל'ה: במצריים מצאו נהר אדום, כנראה נצבע ע"י אצה כלשהי.

א.ב: המכות בעצם בודקות האם תוכל להאמין בסמכות שמעל לטבע?

ר: מצאו ביסוס מדעי לכול המכות, השאלה רק אם העיתוי היה מתאים לזמן שבו מדובר.

ג: סדר המכות: אחרי דם, כינים ערוב וכו'.

אהרל'ה: לדוגמא, נחיל ארבה שהגיע לארץ לפני פסח, איך אני מתייחס לזה? האם זה סימן שעלי לחזור בתשובה? או שיש גל כזה וכו' וכו'. זו הבחירה שלי איך להתייחס לזה.

ג: דיינו מקומם אותי. למה הנקמנות הזו?

אהרל'ה: ההגדה התעצבה בתקופה שלאחר החורבן והם רצו להתחבר לתקופה חזקה וטובה, למשל שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך נכתב לאחר עלילות הדם. יש בחירה לראות את ה' כחלק מההתרחשות. זו בחירה יהודית אורתודוקסית.

—-

שבוע לפני הפסח, 2014

מ.א: ארמי אובד אבי וכו' נלקח מספר דברים אבל יש חלק שמופיע בספר דברים ונשמט מההגדה: החלק שאומר שהביאנו ה' לארץ זבת חלב ודבש. הייתי בשיעור ומישהו אמר שמכיוון שההגדה נכתבה בזמן שלא היינו בארץ, בגלות, לכן השמיטו את החלק הזה. מכיוון שכעת אנו בארץ ראוי להוסיף אותו להגדה.

מ.: ההבדל בין נס ופלא (לא הספקתי לרשום).

אהרל'ה: אותי מעסיקה בתקופה הזו המילה פסח, פסיחה. מה זו הפסיחה הזו? הייתה מגיפה במצריים, אנשים רבים מתו, אנו מבקשים מה' משהו ראשוני בהוויה שלנו: שיפסח עלינו מכול מיני צרות שיש בעולם ומאידך רוצים שייגע בנו, יראה אותנו. זה גרעיני בהוויה היהודית.

מ.: מוות קורה כשאין התחדשות. –הישן צריך למות כדי שיבוא חדש. אלו שהסכימו ליציאת מצריים הסכימו למות מטפורית, הסכימו להתחדש. יש מדרש שאומר שרק חמישית מבני ישראל יצאו ממצרים, השאר נשארו שם. אלו שיצאו הסכימו להתחדשות שכרוכה בוויתור על הישן.

אהרל'ה: שמים דם על המשקוף, מסמנים בדם.  תהליך  של מוות מטפורי.

 ר: המילה משקוף פירושה משקף. הדם של הקורבן שהיה אמור להיות על המזבח כעת הוא על המשקוף כדי שישקיף על המלאך המשחית כשיבוא.

מ: משקוף הוא המקום שבין הפנים לחוץ. מקום מעבר.

ר: במגילת רות כתוב ותקום בחצי הלילה, וגם כאן, יצאו בחצי הלילה. לילה, העדר אור, זמן מעבר בין האשמורות, הרף עין, מעבר ממצב תודעה אחד לשני.

א: הרף עין מזכיר לי את הרי פוטר, כשהארי אמור לעלות על הרכבת של 11 ורבע. או רציף 11 ורבע וכמובן שאין שם רציף כזה עד שהוא נכנס לרגע תודעתי שמאפשר לו לראות את הרבע ל11. הרף עין של שינוי. הלילה כנראה מאפשר את זה.

מ.א.: אורי אבנרי התראיין לכבוד יום הולדתו ה90. הוא אמר שהוא עדיין אופטימי לגבי היתכנות של שלום. זה יקרה כמו נס, כפי שהחומה בין מזרח גרמניה למערב נפלה בין לילה לאחר שזה נראה  דבר נצחי.

מ: השוואה בין הרצל למשה: משה היה מצרי , מתבולל, וכאשר ראה מצרי מכה עברי הוא נזעק. הרצל גם היה יהודי מתבולל,ראה את משפט דרייפוס והתעורר. אצל משה הדברים היו גלויים, אצל הרצל נסתרים.

—–

עד כאן התקציר. העלאתי את הדברים אל האתר מתוך תקווה שהדברים יהיו גם לך, הקורא/ת, כפתח להתחדשות ולתובנות חדשות. חג פורה ושמח.

תגובותיכם יתווספו בברכה.

.