ודע ונצור בך ( אומר אני לעצמי ) כי הארבעה בנים כולם אחד. וכי ארבעה בנים בוחשים בי אני-עצמי. וכי ארבעה בנים כולם בני. וכי ארבעה בנים התחילו דרכם במתיקות גמורה. וכי האם אוהבת את ארבעת בניה. וכי ארבעה בנים כולם כמהים לחיבוק ולאהבה. וכי ארבעה בנים הם בני בלי גיל. וכי ארבעה בנים תלויים באהבה. וכי ארבעה בנים נושאים זכרון אימם וראשיתם עימם. וכי 'לך תדע' איזה בן יצא מחלצך. וכי בכל גיל רוצה אתה (כלומר אני) לחבק את בנך כאילו הוא עתה בשנתו הראשונה. וכי אני הבן נושא זכרון קרבת פני אימי. וכי אני האם הנושאת על כפיה את בנה. 

וגם כי אנחנו כולנו בניך אלוהים. 

—–

מאמר על ציורי ארבעת הבנים בהגדות פסח, מאת אלעזר היון 

ליל הסדר, יצירת פיסול של ורד אהרונוביץ

—–

בנוסף ; אתם מוזמנים לעיין במאמר שכתבתי על ליל הסדר  כטקס שיש בו מן החיבור והמגע האימהי, כטקס חווייתי. זאת כתובנות שלי בעקבות ספרה של פרופ' חביבה פדיה .

.

נ.ב.

את האם והתינוק המתוקים והנפלאים שבסדרה צילמתי בירושלים, איני מכיר אותם, אם כי יידעתי ודיברתי עם האם אחרי הצילומים, וגם הצעתי לשלוח לה העתק מהם. אם משהו מכיר את האם – נא שיידע אותה על התמונה שהעלאתי ואם תהיה לה התנגדות לפרסום בהקשר הזה של 'ארבעת הבנים' אסיר את התמונה מן הבלוג.