ראשי פרקים בעניין משמעות הסוכה

"כי הלא מצינו בזוהר ובתיקונים בחי' שונות, כי פעם אחד אומר, כי סוכה הוא אמא עלאה דמסככא על בנין. ופ"א אומר, כי סוכה היא מלכות תתאה. ופעם אחד אומר, כי סוכה חיבור זו"ן (זעיר אנפין ונוקבא), הוי"ה אדנ"י" (דרושי האר"י, פרי עץ חיים).

…..

• הסוכה כממזגת את החסד ואת הדין, אל תוך התפארת.

• הסוכה כבנייה מחדש של הזהות האישית, המשפחתית והמסורתית שלנו.

• הסוכה כחזרה אל תהליכי הראשית שלנו 'למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל'.

• הסוכה כמקום של אמון בתהליך.

• הסוכה המחזירה אותנו אל 'מבט אל השמים', אל החיבור לעולם הטבע, אל מזג האוויר.

• חוויה רב חושית אחרת לעומת חווית הבית. השמיעה בסוכה לעומת השמיעה מתוך הבית. הריחות. הטל.

• כמו בני זוג שיוצאים לחופשה בטבע, שיוצאים לצימר. חידוש הזוגיות, שינוי מקום כהכנה טכסית למפגש מחדש. החוויה של אנשי קבלה וחסידים כמתח של מפגש מחודש בכל הזדמנות. וזה מה שהמסורת של המצוות ושל החגים מאפשרת לנו.

מתוך דרושי האר"י, פרי עץ חיים:

והרי הם ג' בחי' (בחינות): 

ונבאר עתה ענין הסוכה המסככת לשניהן, שהוא בחי' (בחינת) זרוע ימין דז"א (דזעיר אנפין), המקיף את הנוקבא. כי הלא באותו הזרוע ימין, יש בו בודאי אור המקיף אותו, והנה כשהוא מחבק את הנוקבא, נמצא מוקפת ומסוככת בו, והנה נודע זה שארז"ל (שאמרו רבותינו זכרונם לברכה), כי עיקר הסוכה הם ב' דפנות כהלכתן, וג' אפילו טפח, והוא ענין חיבוק הזרוע הנ"ל, והוא, כשהאדם מחבק את אשתו, הנה היא עומדת פב"פ (פנים בפנים), ואז מתחבקת בזרועו. והנה בזרועו יש בו ג"פ (ג' פרקים), א' היא הפרק הסמוך לכתף, ופרק הזרוע עצמו, ופרקי של אצבעות. והנה כשאדם מחבק, הוא מחבק בצד שמאל של נוקבא, עם פרק העליון של הזרוע עצמו, אחר כך כופף זרועו יותר, ומחבק האחור של הנוקבא, בפרק ב' של הזרוע, הרי הם ב' דפנות גמורים, ואמנם עוד כופף דופן ג' שהוא פרק היד עם האצבעות לבדם, הנכפף ומחבק צד הפנים של הנוקבא, וזהו שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח, כי צד הפנים של הנוקבא אינה בבחי' (בחינת) חיבוק כולה, רק בחי' (בחינת) שיעור טפח ממנה לבד,

 

אנחנו יוצרים בדפנות הסוכה דימוי / תהליך טכסי שבו בבניית הקירות האלוהות מחבקת את 'הנוקבא', את המלכות, אותנו. מצוייה איתנו 'בפנים בפנים' – אבל 'לא עד הסוף'. רק טפח.

אל נהיה יהירים ברמת החיבור שלנו עם האלוהות. היא תמיד מוגבלת.

—-

 אושפיזין – הנכחה של האיכויות המגולמות בשבע הספירות התחתונות.              ללמוד משהו על כל דמות ולהביא את הקול של הדמויות המיוצגות על ידי הספירות.

• דווקא בסוכה שהיא פתוחה, להביא את הקולות האחרים, את האושפיזין אל תוכה.
• בזוהר מוזכרים רק אברהם ודוד .

( המנהג עצמו מופיע לראשונה בספר הזוהר (ח”ג אמור ק”ג- ק”ד), שם מסופר כי רב המנונא סבא – דמות פלאית שמופיעה לעיתים בזוהר, כשהיה נכנסלסוכה היה שמח, היה מכין את השולחן, מברך לישב בסוכה (הברכה המרכזית שמברכים בסוכות), היה מרים את ידיו, שמח ואומר:  ‘תיבו אושפיזין עילאין – תיבו, תיבו אושפזי מהימנותא – תיבו’ (שבו אורחים העליונים – שבו, שבו אורחי האמונה – שבו!) את הפסוק ‘בסוכות תשבו שבעת ימים’ – היה דורש הוא לא רק על בני האדם שכאן, בני המשפחה היְשובים לארוחת החג, אלא גם על אותן דמויות פלאיות רוחניות – אושפיזין עילאין ). מתוך המאמר של ביטי רואי באתר קולך.

סוכות 2014, ראשי פרקים לדברים שאמרתי בבית הכנסת בחג.