"אין כמוך באלים ה'".
"נורא הוא על כל אלוהים".
אנחנו מחפשים את הרוח שמאחורי החומר, אנחנו תרים אחר הכוחות המניעים את התופעות, אנחנו מבקשים לנו את הנוסחא שעומדת בבסיס מגוון התופעות. אנו מנסים לקשור בין גורם לתוצאה.
בה בעת, במקביל, בניגוד או באמביוולנטיות לכך, אנו שואפים כלפי מעלה, כלפי הרוחני כלפי החיבור בין האין–סופי לסופי, כלפי האפשרות להתעלות ולהתאחד עם הגבוה, הנשגב והקדוש.
——-
עבודת אלילים היא: להאמין כי "הכוחות הפרטיקולריים, הפרטיים, המקומיים" הם האחראים, הם המנתבים את ההתרחשויות ומגע עימם הוא אשר יגרום לשינוי המתרחש, לשינוי היש.
לעבוד את אל השמש, את אל הגשם, את אל האדמה, פירושו להאמין כי יש כאן "מערכת סגורה" שבה , לדוגמא, ה"בעל", אל הגשם, הוא המחליט והקובע את עיתות ואת כמות הגשמים. טיכסיות דתית, תפילה או הקרבת קורבן תוכל להניע אותו לעשות כבקשתי, כדרוש לי.
משל למה הדבר דומה:
למדינה שבראשה מלך. ניתן להתייחס ישירות למלך, לדעת כי הוא המולך והקובע, לכתוב לו בקשות, להגיע אל עמדת השלטון, להתחבר למקורביו וכו'. אך אפשר לחשוב כי הפקיד המקומי, שוטר המקוף, שופט השלום המקומי וכו' – כל אחד מהם בעל סמכות בלעדית ושולט אבסולוטי בתחומו.
הפואנטא של העניין כפולה, אולי אף מרובעת:
מצד אחד "זה עובד". שהרי לפעמים, אכן האדם המחליט על גורלך ושאיתו אתה צריך לדעת להסתדר בדרך זו או אחרת הוא אותו "פקיד מקומי", אותו שוטר שעצר אותך, או אותו פקיד מס הכנסה המחליט בעניינך. כלומר נסיון החיים שלנו מלמד אותנו שפעמים רבות "עבודת אלילים – עושה את העבודה", מביאה לתוצאות. ומכאן המשיכה לעניין.
מצד שני, הגישה של המקובלים, לפחות הבתר-זוהרית, עסוקה לדעתי בין השאר באותו עניין. מדרג הספירות, עניינם, אצילותם וייחודם יש בו, לפחות משהו, מאותה התייחסות ומגע עם מה שכיניתי במשלי הפשטני ה"שלטון המקומי".
מצד שלישי, כל פילוסופי – הדת לסוגיהם (ובכללם המקובלים) מתייחסים לבעיית המעבר, "הקפיצה" מהאין- סופי לגשמי, מהרוחני לחומרי, ואף כאן, באותה עבודת אלילים אשר תבחר בה מה שתבחר, נשאר העניין בחידתו. ולעניות דעתי הפתרונות שהוצגו לכך דומים במרבית התרבויות.
עניין רביעי הוא, שכל האמור לעיל הוא בעניין מה שהצגתי בראש העמוד כ"בקשת האדם את הנוסחה", את תבנית מהלכי ההתרחשויות ואת האפשרות להשפיע על כיוון המציאות. אך לעניות דעתי והשקפתי, טבועה בנו, בני האדם, הנטייה אל הרוחני, אל מהלך של התקשרות אל הנשגב והאלוהי שמאיתנו ושבנו . תשובת עבודת האלילים לנהייה זו אל האלוהי, אל ה"אין" – חלקית היא. (להערכתי אכן כך היא נתפסה בתרבויות רבות, כתשובה חלקית, אשר אינה מבטלת את האלוהות הרוחנית, האין-סופית, האחדותית שממעל לנו).
עניין חמישי הוא אותה הרגשת: "הדשא של השכן ירוק יותר" – השכן, הזולת, האחר, חייו טובים יותר, שלמים יותר, מאושרים יותר. על כן כדאי לי לחקות את התנהגויותיו ולאמץ את אליליו שכן "כך אצליח לגעת טוב יותר באושר".
אז מה היא עבודה זרה, עבודת אלילים (אולי זה בכלל לא אותו דבר) בעבורנו, בימינו. מה "אורב, ומאיים, ומפתה על פיתחנו" ?
אפשר לפתור את הבעיה ולומר כאותם מחז"ל שאמרו ש"יצר עבודה זרה התבטל" ושאין אנו בכלל מסוגלים להבין את המשיכה של עבודה זרה בימים שייצרה היה קיים. אך לדעתי זו דרך קלה מידי לפתור את העניין, ו"מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה" (בשני המובנים).
לדעתי, עבודת אלילים היא להוציא את אלוהינו מתחום מסויים של חיינו ("להזיר", לעשות "זר" את אלוהינו), להעמיד תחום מסויים כמקום הפועל כ"אקס-טריטוריה אלוהית". המאבק נגד עבודה זרה הוא בעבורי המאבק על הימצאות האל בכל אשר נלך וניפנה (לאבק את גישתנו).
עבודה זרה, במובן זה, היא לבטל את האפשרות של נס, של הארה, של רוחניות מתחום כלשהו בעולמנו. [ לכן גם חג החנוכה, שהוא חג המאבק והנצחון על עבודת אלילים, קשור לנס, לנס פך השמן ].
לומר שהאלוקות היא מחוץ לתחומי הרפואה, שאין מעבר לגדר הטבע, שהכל סטטיסטיקה ושאין אפשרות לנס, שאין מקום לתפילה, זוהי ההדרת האל, זהו מצב שלא מתקיים בו "לית אתר פנוי מינייה", זוהי אותה עבודה זרה שלי שעלי להיאבק בה. כך בנושא פרנסה, כך בתחומי הפסיכולוגיה (והרי, אצל היוונים, האלים מייצגים, לפחות בחלקם, את הרגשות והכוחות הנפשיים שבאדם), כך בתחום הזוגיות, הנסיעה בכביש, חינוך ילדים, המגע עם הבריות, כסף, מדע, וכו' וכו'.
להוציא את האל מהתמונה, מההוויה – זוהי עבודת אלילים, בעבורי.
כבודו מלא עולם, משרתיו שואלים זה לזה, (מגביהים רגליהם מהקרקע) ואומרים "קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות".
נ.ב.
ציירת אחת, דיברה ברדיו, ואמרה שאנשים שמציירים את הפורטרטים שלהם, בדרך כלל מאד לא
אוהבים את התוצאה. עוד אמרה אותה ציירת, שצייר המצייר פורטרט של אדם מבקש לבטא
בו את "מה שֶמֶעֶבֶר"(כלשון קרליבך), את הנשמה של אותו אדם, והוסיפה ואמרה, שעשרה ציירים
יצירו את אותו אדם כל אחד בדרך אחרת.
אולי זה מסביר מדוע הקב"ה אינו אוהב את עובדי האלילים, ונאבק באלו המנסים לצייר אותו כל אחד על פי נקודת ראותו, כל אחד מזווית התייחסותו.