דימויים והגיגים מתוך ועל התערוכה
"במנהרה אשר בשדה"

בלב הטבע הפועם, במנהרה שבעומק ההר תחת כביש שש, בין ת"א לירושלים, הצבתי לפני כשלושה חודשים תערוכה ובה שתי סדרות צילום (כ60 דימויים בתערוכה כולה).

כאן בקובץ שלפניכם צילומי 'מַרְאֶה-הַצָבָה' מהתערוכה וכן דימויים מהסדרה 'אורות מאופל'. הללו משולבים בדברי עומק שראו וחוו וכתבו מבקרים בתערוכה.

כל משיכת צבע היא אפנון של אור. האור מתנה את היצירה. היא מתרחשת בו. משיכת הצבע מסתירה את מופשטות האור כדי לגלות אור המתרקם בממשות היצירה. היא תרה אחר האינסופיות העשירה שהאור מאפשר.

מאמץ אחר הוא ליצור עם האור. להפוך את האור למדיום של מימוש. לחצוב בו, לחקוק בו ולזקק.
בתערוכה 'במנהרה אשר בשדה'  נלכדים אורות, יוצאים מהראשוניות של נהירו דלא אתנהיר, מהקמאיות של האור שטרם האיר. קרני זרימה נחצבים וחוצבים בתורם כרשימו על מצע נייר.
האור כאנרגיה ראשונית לפני שיהפוך למאפשר או למצע.

 פרופ' מנחם לורברבויים
(פילוסוף, משורר, איש רוח ומורה לי זה יותר מ35 שנה)

אהרון, איש של תורה ומיסטיקה משתמש במצלמה בטכניקה של חשיפה ארוכה, צילום כפול, ועוד לקבלת תמונות בעלות איכויות מיוחדות.

את התערוכה הוא הציב במנהרה שמתחת לכביש 6, מה שיוצר חוויה של כניסה לתוך תעלת לידה, צינור בין עולמות והליכה מאור לחושך ושוב לאור .

המעבר מהטבע הפורח שמחוץ להתכנסות המדיטטיבית במסע בתעלה יוצר חוויה ייחודית ואחרת.

Daphna Raanan Cohen

ביקרנו ביום העצמאות בתערוכה של אהרון. חוויה.

החשיפה היומיומית שלנו לצילומים נהדרים טכנית, מעוררי השתאות בדיוק ובחדות, בתזמון, ובמקדם וואוו גבוה, היא גבוהה מאד ובאיזשהו מקום מביאה לרוויה וקהות. כך אצלי.

הדיבור על צילום כמראה או הצצה לנפש הצלם, צילום כשפה, כהבעה של משהו נפשי או רוחני הוא ידוע ומוכר ויחד עם זאת נדיר לפגוש את הגישה הזו בים צילומי ציפורים, מטוסים, שקיעות, פרחים, או כוכבים שרבים מהם, כאמור, מהממים ביופיים.

לכן כל כך נהניתי מהתערוכה של אהרון קריצר. במיקום שונה ומעניין, בגישה צילומית ייחודית ובפתיחת צוהר לעושר רוחני של אדם מיוחד וצלם מוכשר, התערוכה הזו היתה עבורי השראה וחוויה מרתקת של היכרות והרחבת אופקים.

גיל שמחוני

בפתח המנהרה אתם קולטים שעוד מעט תיכנסו לגלריה. עוד מעט תתנתקו מהטבע הסובב אתכם ותיכנסו לטבע בתוך מנהרה. לכאורה ניגוד תחושתי ותפיסתי; אבל משנכנסתם מיד אתם חשים בהבדלי האקלים. קרירות נעימה מזמינה אתכם פנימה. המבואה שטופת האור מוליכה את המבט הלאה, אל חשכה מתארכת, שבמרכזה אין רואים דבר ובקצהָ זורח אור אחר. התמונות הראשונות נראות על הקירות מימין ומשמאל, ועם כל צעד הן נשארות מאחור ואתם פוגשים אפלולית מתעבה. בתמונות שחציין נראות וחציין נמוגות ניתן לזהות קווים וצללים וזיהוי נוסף מתרחש בפנים, בגוף ובהוויה המתרגלת לסביבה. אפשר להניח אצבעות על פני בלטי האותיות המספרות מהו נושא התצלום. נעים וקריר פה. הזיקה מתכנסת ומתרכזת לכאן, למרכז, בטן האדמה, ותשומת הלב נפתחת אל התמונות התלויות שכעת שקועות באין עַין ובאין ידיעה. הטלפון הנייד מספק פנס לשפוך מעגלי אור על פני הקיר הצונן ומגלה תצלום בוקע ונוכח מתוך עלטה.

שתי סדרות של צילומים מוצגות בתערוכה. שני מסעות אל מלים, אל מערות, אל הסוד ואל הטבע הסובב בחוץ שמקנן כעת בכוח ישותו בעין המתבוננת בו בהבזקי התאורה ובריצוד האפלה לסירוגין. זיכרון ושכחה מהתלים זה בזה ויוצרים מחול קווים ותנועה בהשתתפות אור, צל, מלים ומשיכות מכחול המצלמה.

קולות נשמעים משני העברים, תהודתם ממלאת את חלל המנהרה לכל אורכה, מתמזגים בדמויות מהלכות מן האור ואליו, מרצדים מטושטשים ומתגלים כיצירה נוספת.

תערוכה מיוחדת שהיא חוויה חושית בבטן האדמה, מתחת לכביש סואן שקולותיו נעלמים. ולנו כאן (אין) אלא חוויית המפגש עם יצירה אמנותית שמצאה את מקומה, ומצאה אותנו.

שבתאי מג'ר
(משורר ופסיכולוג)

תערוכה מרגשת "במנהרה אשר בשדה";

תערוכת אינדי, יוזמה עצמאית, הפקה, ביצוע, צילומים, טקסט של האמן אהרון קריצר, מפגש חוויתי בין אמנות וטבע, חדר חושך בטבע, עם עזרה קטנה של פנס הטלפון הסלולרי. בחירה חכמה ומדוייקת להאיר את הצילומים, מבלי להטריד את הטבע בהתקנת תאורה. התערוכה בנויה מכמה סדרות צילומים תלויים לאורכה של המנהרה, הטבע ממשיך על פי טבעו ציפורי הסיס בונות את קינן, הנראה ככדים פיסוליים מלאכת מחשבת תלת מימדית שהטבע הוסיף לתערוכה. לסיום קבלנו מתנה מאהרון ענפי שיח השמיר שקטף כשמוללנו את העלים ריח אניס עלה מידנו, על פי הצעתו הכנו תה מופלא בטעמו. חווית אמנות אחרת.

נחמה גולן  (אמנית יקרה)

***

האומנות כחיפוש: התערוכה של אהרלה היא חיפוש מתמשך אחרי מה שמעבר. זכיתי באחר צהריים שכולו חיפוש תהייה והעמקת המבט. המנהרה מתחת לכביש שש היא המקום הנכון שבו יש לחקור את שאלות האור והצל. אהרלה מצלם בתוך מערות והופך את מקור האור לאותיות. האותיות נראות כמו אש לבנה על גבי אש שחורה. המנהרה עצמה עם מקורות האור הבודדים שבה מהווה רקע מתאים לשאלות האור והחושך. ובעיקר לשאלה כמה ניתן לראות מן הנסתר. אהרלה משתמש בצילום כדי לראות יותר. כדי להתפלל עם הנוף ועם מה שהוא מוצא בעולם שסביבו. בקעת לוד הופכת לבית כנסת גדול בו העשבים נושאים תפילה. אהרלה משוחח עם האותיות ועם הדימויים הקבליים מימות ספר יצירה ועד היום. שיחה מעמיקה בפתח המנהרה על כוס קפה טוב עם עלי ואהרלה המחישה את הגבול הדק שבין הידוע לנעלם ובין שמים וארץ.

הרב דוקטור דורי הנמן

תשוקה במנהרה

• זו אינה תערוכת צילום. זו הזמנה לעיון מעמיק, פעיל ומחייב, בתפיסת עולמו של אהרל'ה, כך אנחנו חבריו קוראים לו לאהרון קריצר מילדות. הוא בוחר להציב אותנו הצופים לא כאורחים אלה כמשתתפים בעולמו שלו, שכולו תשוקה לחיבור עם עולם הטבע ועם האלוהים. לא עוד חלל גלריה לבן ומאופק כרקע לעבודות הצילום, לא עוד תערוכות קבוצתיות, שגם אם יש בהן יוקרה של הכרה בין לאומית, אינן תומכות כראוי בסיפור השלם שאהרל'ה מבקש להעביר. הבחירה במנהרה שמתחת לכביש 6 היא שמזמינה אותנו למסע אל תוך עולמו של האומן.

• שנים שאהרל'ה יוצא כל בוקר (זו הגזמה, אבל אני יוצא לפחות פעם-פעמיים בשבוע. א.ק) לטיול של תפילה אל המרחב הטבעי, הקרוב, שסביב מקום מגוריו. אל תוך שגרת היום יום הוא שוזר מסעות קטנים, לא אל מרחבי פרא של טבע עוצמתי רחוק מהעין אלא אל הטבע הקרוב, הקטן שממלא את המרחבים הפנויים שנשארו בתוך הנוף הבנוי. מרחבים שהאיכויות שבהם דורשות מבט חודר. מעמיק. עין לא רגישה לא תבחין בהן. צריך ל 'סור לראות' בשביל לפגוש בהם את הסנה הבוער.

• בתוך המרחב הזה הוא מוצא את המנהרה. חלל בטון, שימושי, אבל גותי בפרופורציות שלו. חתך המנהרה ריבועי ולא גדול, התקרה קרובה, ואילו אורכה מספיק בכדי שריבועי האור הבוהק משני קצותיה יהיו נוכחים תמיד ועם זאת יאבדו מכוחם ככל שנעמיק אל תוך המנהרה. החשיכה במרכז המנהרה מעצימה וללא שימוש בפנס נבחין רק בקושי בריבועי הצילום המודבקים על הקיר ומבריקים במעט האור החודר כמתעתע.

• ההזמנה לשימוש בטלפון הנייד כגוף תאורה הופכת אותנו הצופים לשותפים ביצירה. אלומת האור המקומית משתלטת על האור הטבעי המגיע במסורה, הזזה של מקור האור משנה את הצילום כמו מייצרת עבודה חדשה. אפשר גם לחצות את המנהרה ללא פנס. להבחין בצילומים על הקיר. קרוב לפתחים לראות גם פרטים ובמרכז רק לנחש אותם. אפשר גם להדליק ולכבות את הפנס. ושוב.

• מי שלא הבחין בבאר הבטון ההפוכה שעולה במרכז המנהרה בחתך ריבועי ומסתיימת בתחתית של מכסה ברזל שאנחנו רגילים בדרך כלל לראות מלמעלה סוגר על פתחי ביוב, ראוי לו שיחזור למנהרה. את הצילום שמתחת לבאר/ארובה/סולם יעקב מרחבי זה אהרל'ה בוחר למקם נמוך, כאילו להפנות את תשומת הלב רחוק מהאירוע המרחבי, כדי שהגילוי שלו לא יבוא לך בקלות. כדי שיהיה לך לחוויה מהפכת קרביים ועם זאת עוצמתית בהכרה של מיקומך בעולם הפוך.

• הסדרה העיקרית היא של הצילום במערות. עוד לפני שהפך צלם אהרל'ה כבר היה ועודנו גרפולוג שעיסוקו באותיות. ומכיוון שתשוקתו לאחד עולמות, פיתח במשך שנים מדיטציה בתנועה שעניינה אותיות. מהצד זה נראה משהו בין תרגול בטאי-צ'י לריקוד. את הפרקטיקה הזו אהרל'ה לקח איתו אל תוך המערות כשהוא אוחז במצלמה. הוא לא מצלם, הוא לא חושב על עבודת הצילום ועלינו הצופים, הוא מכוון פנימה, או יותר נכון במקרה שלו, החוצה אל האלוהים שהוא כה קשור אליו וכרוך אחריו. מה שאנחנו רואים בצילומים הוא הדהוד של תשוקה בין אדם ועולמו. ובתוך המנהרה, אהרל'ה מזמין אותנו לקחת בו חלק, להשתתף.

       המצלמה בידיו של אהרל'ה המתנועע/מתפלל, עצמאית. היא מושכת איכויות אור שקיימות כמובן מאליו מחוץ למערה מושכת אותן דרך פתח המערה, מפרקת אותן, מרכיבה אותן מחדש ומפזרת בחלל החשוך. 

• הגוויה של הסוס, הנבטים המבצבצים דרך חורי הירי במטרה, הדמות המרומזת בענפי העץ, כולם מספרים סיפור של הווה מתמשך. של חיים. הבחירה לא לפרק את התערוכה בתאריך מסוים אלא לתת לה להיות עד שתחדל היא בחירה טבעית לתפיסת עולם זו.

• יש לי וויכוח עם אהרל'ה לגבי הכיתוב על גבי הצילומים. לדעתי לא נכון לכתוב על עבודות הצילום. אבל עם זאת אין ספק שהבחירה בחומר הכתיבה הבולט, שניתן לחוש בו במגע, לרגע להתחלף בחוויה של העיוור שמרפרף על כתב ברייל, שוב מציב אותנו הצופים מול השגרתי והמוכר ושוב אנחנו נקראים לשאול על המובן מאליו.

ירון קופרשטוק
( יוצר ואדריכל ירושלמי )

לאהרל'ה. לכבוד  האור שבחושך, הסמוי שבנגלה:

מתחת לכביש מספר שש, בפאתי הרעש, המכוניות, ההמולה.

ירידה קלה ימינה, שדה, פרחים של שלהי האביב, מנהרה קרירה.

בתחילה עוד יש מעט אור, בהמשך יש צורך בפנס.

באופק- פתח ומשם זורם מעט אור, ובקצה – שוב שדה.

תמונות ועוד תמונות-  אור מתהפך, צורות מעגליות, הבהוב של לובן בתוך העלטה,

קצב, תנועה, שמות,  פסוקים, שמע ה', בואה, מטטרון…

כניסה להוויה אחרת. חלון למיוחד ולחדש.

תזכורת למה שבצד, שמעל, שבשוליים, שבמרכז!

ברוך המחייה.

 ד"ר מיכל שמחון 

אהרון קריצר , הידוע כאהרל'ה, יצא מהקופסה אל השדה.

אהרל'ה אצר תערוכת צילומים במנהרה ארוכה, מלבנית כשאור רבוע משני קצות המנהרה הבנויה מתחת לכביש שש. במנהרה בנויה היטב,  באורך של מספר עשרות מטרים. וכך בתוך מרחב של שדות , טרשים , עצי זית ועמודי פריחה של חוטמית זיפנית, סימנים של ישובים קדומים , סימנים של שלהי האביב ובמרחק צעדים ספורים שביל ישראל.

התערוכה נוצרה בזמן הקורונה, תקופה שאיפשרה לעבוד ללא היסח דעת. חלקה של התערוכה אלה צילומים בתוך מערות . צילומים מתוך החושך. בטכניקה המיוחדת לקריצר, המצלמה מושכת אלומה מתוך האור המסתנן והופכת אותו לחומר, לאלומה , לזרם, לתנופה ותנועה עצמאית במרחב מוצל, כהה. לכל צילום יש שם , מושג או מילה מתוך התפילה. צילום המתחיל מתוך מקום קונקרטי, מתוך המערה הופך עם אלומת האור למופשט. לתנועה במרחב .

החלק השני של התערוכה אלה צילומים בשדה, בטבע, ריאליסטיים וחלקם מבוימים. בהם הוא מגיע לאיכויות מיוחדות . כך צילום בתוך מטע זיתים עם עץ אשוח מפלסטיק, מגיע לרטט ועירפול אימפרסיוניסטי מבית מדרשו של נחום גוטמן. צילומים בתוך השתקפויות של ברכת חורף מזכירים את ציורי חבצלות המים של מונה. צילום בתוך יער בו תלויות על הענפים 10 טליתות , מניין ביער. מתוך זמן הקורונה בה יצאו המתפללים להתפלל בחוץ במרחב , נולד הדימוי של הטליתות הריקות מאדם ביער, מטאפורה חזקה המבטאת היטב את הזמן.

במקרה הזה, היציאה לשדה היא גם יציאה מהקופסה. המבקר בתערוכה יפגוש גם קן סיס בהתהוות, לטאה חיוורת שמתה במנהרה והרוח נשא אותה לפתח. עץ אלה המסוכך כווילון בפתח ועוד הפתעות בהתאם לשעה ביום, למזג האוויר ולעונה.

לכו לראות.

חוה פנחס כהן

(משוררת, עורכת, אשת אמנות ורוח )

….המנהרה – כשמה כן היא – ארוכה, צרה, אפלה ודוממת. ומשני פתחיה נוהר האור עד שגם הוא נכנע לחושך במרכזה. ואין ראוי ממנה להכיל את עבודות הצילום של אהרל'ה. לא אולם תצוגות מואר ומרווח, כי אם קירות בטון כהים, משובצים בקיני סיסים פה ושם, הם המצע לעבודות אלו.

יש יופי, מחשבה יצירתית, אמירה אישית ושוב יופי בשתי קבוצות הצילומים שבתערוכה. צירופים נפלאים של טבע, צבע, וגם התערבות מלאכותית של בימוי. יש פרשנות אישית מרתקת וחדשה לרעיונות ולתפיסות תרבותיות מוכרות וידועות. וכמובן – ביצוע רגיש ומפעים לב.

קבוצה אחת של צילומים ריגשה אותי במיוחד. כולה עוסקת בהתגלות אלוהית. המילים, חלקי הפסוקים, והביטויים המובאים כשמות היצירות – שימשו לאהרל'ה כמקור למחשבה, הרהור והגיה, ומהם צמחו היצירות.

שם בן ארבע אותיות, מטטרון, הנני, היה הווה ויהיה, שלוש עשרה מידות – בכולם מתגלה לעיני "רוח אלוהים". מרחפת, מתפתלת, סוערת, נעה בעדינות, נוכחת. בכל פעם היא אחרת.

כמי שעוסקת בין היתר בשאלת דימוי האל באמנות היהודית והישראלית, ובדרכים המיוחדות להנכיח את האל באופן חזותי, על אף האיסור ובתוך מגבלותיו, התרגשתי להתוודע לדרכו זו של אהרון.

הרוח הקרירה השוררת בתוך המנהרה מושכת אותי להישאר בתוכה ובתוך החוויה הזו, המשמחת – ביטוי אמנותי-חזותי המצרף יחד את הטבע, השפה העברית, החוויה הדתית-רוחנית, וטביעת החותם האישית של אהרל'ה.

ד"ר תמי שדמי

….
זוהי תערוכה מְחַבֶּרֶת – בין תמונה לתנועה, בין מיסטיקה להתכנסות מדיטטיבית, בין אותיות ומלים לבין פיגורטיביות, בין הדימויים הנפלאים שתלויים על קירות המנהרה משני צדדיה, לבין המבקרים המתבוננים בהם, באמצעות הפנס של הטלפון הנייד. זהו חיבור בין הטבע הבלתי מעובד, לעיבוד המיוחד שלו בעדשת המצלמה של אהרון קריצר, ומנהרת הבטון והכביש הסואן שמעליה. חיבור בין ציפור הסיס שמקננת בתוך המנהרה לעץ האלה שסוכך על אחד הפתחים כווילון. זהו חיבור בין אור לצל, בין החשיכה של המנהרה לאור הבוקע משני צדדיה, חיבור בין המרחב לבין הדימויים עצמם, שבמרכזם מתח בין אור לבין צל, מתח שמשתקף גם במחשבת התמונות של האומן. זוהי גם הזמנה לְקֶשֶׁב, להתבוננות שקטה ואינטרוספקטיבית, הזמנה להתעמקות.

אהרל'ה הוא חבר ילדות שלי. אומן נפלא. עמוק ורגיש, שבעבודותיו מעורר בנו את הרצון להיות קצת יותר קשובים לקול הפנימי שבתוכנו.

פרופ' תמי וולף מונזון

עוד הרחבות מסקרנות ומעמיקות על התערוכה נכתב וצולם בארבעת אלה;

א. ד"ר שועי רז העמיק בדבריו בתוך הבלוג שלו  פֶּרֶא אדם חוֹשב על היבטים תיאולוגיים ומיסטיים בתערוכה;

   על מטטרון  ועל רבי יצחק סגי נהור ועל קשרים יהודים-סופיים ועוד. אפשר למצוא את המאמר גם כאן.

ב. זיוה קורט (עוד מעט דוקטור גם… ), חוקרת ואוצרת האמנות ובעלת הבלוג  מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה, כתבה ותיארה והביאה את רוח

   התערוכה, ועוד הוסיפה הקשרים אמנותיים חשובים על נושא האור באמנות, כאן בקישור באתר שלה, או כאן באתר שלי.

ג. ד"ר נורית צדרבויים כתבה מסה אקדמית בעקבות ביקור בתערוכה.

ג. באתר YNET עלתה כתבה על התערוכה והיא הרחיבה גם על דרכי וגישתי בעשייתי הרוחנית-אמנותית. 

עד כאן  על התערוכה  ועל החוויה שהייתה.

מכאן והלאה אני עסוק בתערוכה / הצבה הבאה ואשמח שנחשוב על כך יחד.   

בברכה רבה

אהרון קריצר

 ah.kr.gr@gmail.com
סלולרי 0522-328627