ככל
העדות משלימה את תהליך היצירה. העדות החיצונית ההופכת להיות חלק אינטגראלי מן היצירה.
כל אחד מאיתנו הוא עד למעשה הבריאה ומוסיף עליו את נקודת הייחוד שלו.
פסל, צייר, כותב, משורר, "מחדש בתורה", צלם ; כל אומן, כל יוצר, זקוק לעדות, זקוק לעדים המשלימים את יצירתו, המהווים חלק אינטגרלי ממנה.
זו הסיבה מדוע כל כך חשוב לאומנים וליוצרים שמישהו ישמע / יראה את יצירתם, לכן הם נאבקים לפרסמה ולהפיצה ברבים. זה לא רק 'האגו של האומן' הרוצה לגדול או להתפרסם, זה חלק מן היצירה הרוצה להתממש, הרוצה להשלים את עצמו דרך העדות הזו.
(והדברים קשורים למושג הזיווג הקבלי).
עד כאן כתבתי לפני כמה ימים, בעקבות הלימוד בספר הבהיר.
וזה מה שהתחדש לי בבוקר יום השבת זה:
האין סוף, 'הוויה טרנסידנטית', בלשון הפילוסופים, היא לבדית. היא מחוץ למציאות אין בה ואין לה עדות.
מכיוון שכך אין אנו יכולים לדבר בה, אין אנו יכולים לדעת אותה.
עפ"י ספר הבהיר, ברא אלוהים את 'כֹל', שהוא אילן האלוהות, אילן החיים ואילן המציאות (פיסקה כא, כב, ובנוסח השני פיסקה יד). קראתי לאותו 'כֹל' בלימוד שלנו 'המפץ הגדול' שהוא מכיל הכל וממנו יוצא הכל.
אולי אותו 'כֹל' יכול להיות עֶד ל'אין סוף', אין לי מושג. זה משהו שאנחנו כבני אנוש לא מסוגלים לדעת ולחוות אותו.
אבל בתוך הבריאה, בתוך אותו 'כֹל', שהוא האחדות האלוהית שאותה אנחנו מסוגלים להבין ולהשיג בחווייתנו המיסטית, כאן כבר מושג 'העדות' מקבל משמעות.
אנחנו עדים למעשי הבריאה, להווייה האלוהית שסביב לנו ולזו שבתוך חיינו.
האלוהות 'האילנית', האלוהות שְמִן 'האחד' והלאה על רבדיה והסתעפויותיה (התלויים גם במסורות הרוח השונות) נוכחת ועדה למעשינו.
יש כאן מארג פידבקים המקיימים האחד את השני. יש כאן אינטרקציה שהיא בבחינת 'חיוּת וקיימוּת הדבר', שהיא בבחינת ריבויו והשתנותו.
היכולת שלי כאדם להמצא בקרבת האל – היא היכולת להיות במודעות לעדות, היכולת להיות מחובר לעדות הזו. אני חי ומתנהל בעולם כשיש 'עד אלוהים בקירבי'. עד צופה ועד מנכיח. עד תומך ועד המחכה 'לבחירתי בחיים'.
ובה בשעה, אני מהווה כל העת 'עד' מתחדש לקיום ולהתהוות האלוהית שמחוצה לי. זוהי גם משמעותה של ברכה. אני מהווה עד לכך 'שהכל נהיה בדברו'.
זו המשמעות של 'ושמי בקירבו'.
זו אולי גם המשמעות של שם 'אהיה אשר אהיה' – יש כאן הידהוד, יש כאן עדות.
'עדות' – בחילוף אותיות 'דעת'. 'עד' בחילוף אותיות 'דע'.
כך אני מבין את הזיווג המיסטי של 'דעת אלוהים' שאליו שואפים המיסטיקנים, שאליו שואף אף אני.
מוצאי שבת קודש, כסליו, 2012
"ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" – "ויכולו" – מלשון אותו "כל" עליו דיברנו כאן במאמר.
שיהיה בשעה טובה ומוצלחת
קראתי את המאמר המענין על העדות ורציתי לשתף אותך באיזו אמירה מענינת ששמעתי בסרט מעולה "הנירקוד" עם ריצרד גיר מאישתו בסרט סוזן סרנדון:
האישה פונה לבלש פרטי שיעקוב אחר בעלה בחשד שהוא בוגד בה, בשיחה הבלש שואל אותה למה הם חיים יחד כל כך הרבה שנים ובין היתר היא מסבירה "כל אדם רוצה שתהיה עדות לקיומו בעולם ולמה שעשה ועבר בחיים והקשר עם בן זוג לכל החיים בעצם בין היתר מספק את הצורך הזה כאשר מישהו קרוב עד לכל מהלך חייך ולמי שאתה באמת, או רוצה להיות"
מעניין גם לראות בטיולים למקומות נידחים ולא מפותחים שתמיד ילדים ואנשים אוהבים שמצלמים אותם, נהנים מזה ונידחפים לפריים של המצלמה. כנראה שזה מאותו צורך להיות מתועד. שידעו שבין כל מילירדי האנשים שיש בעולם גם אני קיים ויש לי זהות מישלי. זה כניראה איזה דחף הישרדותי מאוד עמוק ולא מודע.
בברכה,
נסים צ
Saved as a favorite, I really like your website!